
1. בבוקר החיול אתה חוגר בחשש את חגורת המכנס כדי לברר בכמה צריך להרחיב אותה השנה. 2. אתה מתייצב בשעתיים איחור רק כדי לגלות שהגעת ראשון. 3. מגרש החול שמחוץ לבסיס הופך לתצוגה מרהיבה של רכבי ליסינג עם שלל מדבקות חברה. 4. מייד לאחר שהתחיילת אתה מרגיש עייף ורעב אפילו אם ישנת מצוין בלילה ואכלת בראנץ' לתפארת. 5. אתה נכנס לשביזות ראשונית כשאתה מקבל לידיך נשק מגורז בנדיבות וחמש מחסניות ריקות שאין לך איך להחזיק. 6. אתה שומע מהאפסנאי את הבדיחות הקבועות: "הקסדה קטנה? תקטין ראש"; "אם יש לנו מעיל מ'? מה זה פה – בוטיק?". 7. אתה כבר לא מנסה לנקות את המימיה העיסית לפני שאתה ממלא אותה בנוזל הדוחה שיוצא מהעוקב, ובונה על בקבוקון מים מינרליים. בסוף אתה תמיד נאלץ לשתות את הג'יפה שבמימייה. 8. אתה מנסה לבצע את הלא יאומן: לשים בקיטבג את כל הדברים שחתמת עליהם וגם להצליח לסגור אותו. על הקיטבג אתה מוסיף את שמך בעט שחור ליד עוד עשרות שמות של חותמים קודמים. 9. אתה תוהה אם המג"ד מתבדח כשהוא אומר בשיחת הפתיחה: "באימון הזה אנחנו ננצל את הזמן היטב", בדיוק לאחר שכולם המתינו ארבע וחצי שעות ללא מעש לשיחת הפתיחה. 10. לחם אחיד משלשום מרוח בשוקולד פרווה (באמצעות מכסה של קופסת שימורים) הופך למאכל גברי ונחשק. 11. אתה קורא בשקיקה את העיתון משלשום, על כל מדוריו וחלקיו, לפחות פעמיים. 12. עיניך הופכות לעיני נץ בניסיון לאתר שקעים להטעין את הסלולארי. 13. אתה מחפש "שקם" אך מגלה במקום רק מכונות חטיפים משוכללות שבדרך כלל לא פועלות. 14. אתה שומע תריסר עצות סותרות כיצד להכין קפה שחור ואף פעם לא זוכר: לתת למים לרתוח או לא? להוסיף קפה וסוכר ביחד או הסוכר רק בסוף? לערבב או לא?; מה שלא תעשה יהיה מי שיגיד: "אחחחח, בפעם הבאה אני אכין את הקפה ואז תראה מה זה קפה אסלי". 15. תמיד אתה פוגש מילואימניק קשיש שמספר סיפורי בדים על איך בסדיר הוא היה הופך את הלוף לגורמה ("היינו קוצצים אותו דק דק, מטגנים עם טונה ועם חתיכות קרטון ומפזרים אבקת זיפ מלמעלה. ואללה – לא היית יכול לדעת שזה לוף"). 16. אתה מקבל את ההבטחה השנתית לנעליים חדשות במקום אלה המתפוררות, ומבין שתקבל את אותה הבטחה שוב במילואים הבאים. 17. אתה מתלבט אם ללכת לשירותי הבול פגיעה או להתאפק עוד קצת. 18. אתה רואה במטבח את סיר ה"ב" בתוך כיור ה"ח" ומצקת "פ" בתוכו, ומבין ששוב צריך להכשיר את המטבח ושזה יחזיק מעמד בדיוק יומיים. 19. אתה תוהה לאיזה צורך יש בכלל שיחות סיכום כשכולם נורא ממהרים הביתה, ומה לעזאזל עושה המג"ד עם הפנקס הקטן בו הוא לכאורה רושם את הערות החיילים?! 20. ביום האחרון, אחרי שכבר הזדכית על הנשק, אתה פתאום נעצר במקום בפאניקה ומחפש אותו. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני עצמי מתפלל לא רק שייגמרו הכדורים במחסנית שלי אלא בעיקר שייגמרו הכדורים במחסנית של האידיוט שיורה משמאלי ושל הפוזל שיורה מימיני...
באמת?ככה זה?
לפעמים אני קצת מקנאה בכם שיש לכם את ההווי הזה שלכם,
עם המילואים והכדורגל.
למרות שבכל מטווח שהשתתפתי בו הייתי עוצמת עיניים ומתפללת שייגמרו כבר הכדורים.
אבל זה נשמע כיף מבחוץ...
ולוף עם זיפ זה סטארט אפ קולינארי.