שוב הבגעתי לכאן כי איני זוכרת את הסיסמא לבלוג האחר.

שוב נכנסתי לפה ואני לא יודעת איך לנסח את כל מה שעובר לי בראש, בלב ובין לבין.

כשהראשון מחזיק אותי אני מתרחקת. כשהני מחזיק אותי אני לא רוצה שהוא יעזוב אותי. אי פעם.הזחלים בבטן כבר מזמן הפכו לפרפרים. הראש מסתחרר ולא מהאנמיה. ואני , אני לא תכננתיאת זה. הפרפרים מסרבות להפוך בחזרה לזחלים. הבחיה לא נעלמת עם מיץ לימון או כל דבר אחד שאמור להעביר את בחילות. כל התופעות לעיל רק מחיבוק. או נשיקה קטנה שאת תופעותיה אין כח לתאר כאן.

בראשון מתקיימת כל הרשימה של הגבר המושלם, ואז עוד כמה נקודות בונוס כגון "הבחור הוא בהחלט מהחומר שאני יכולה לראות ביום שבת בארוחה אצל סבתא". ארוחות אצל סבתא הן המבחן האולטימבי מבחינתי לעד כמה אני יכולה לראות את עצמי עם הבחור. השני, לא מתקרב בכלל לרעיון של להביא אותי לארוחה אצל סבתא שלי. הוא כ"כ רחוק.

הראשון מושלם. השני אולי גם. עם הראשון הכל כ"כ ברור. הכל צלול לחלוטין.

עם השני דבר וחצי דבר לא ברורים. הוא כנה, כך הוא טוען. הוא חמוד , כך אני טוענת. הוא הבחור שהעביר לי כל געגוע למיתולוגי. הראשון לא מתקרב לכך.

עם השני הנסיבות מזעזעות.כ"כ לא מתאים. אם קיים תזמון גרוע -זה איזושהי מערכת עם השני.  עם הראשון, כבר יותר לציין, הכל מעולה.

לצערי, ככל הנראה, השני הוא ראשון מבחינתי.

אחרי כמה חודשי התלבטות,

הראשון הבין שלא ילך. למרות שלכאורה הכל היה מושלם.

עם השני, שגם אם הוא היה החמישי, הוא עדיין סוג של ראשון, היה דייט.

ועכשיו מה?