כלום
סערות-סופות מוחיות
פוסטים אחרונים
- ושוב אתה 8/6/16
- ושוב אתה 8/6/16
- אם - רודיארד קיפלינג - לגזור ולשמור 18/12/15
- התאהבתי 5/11/15
- האמנם 28/10/15
- עיתונות ומה שבינה 5/10/15
ארכיון
ריטואל - Pina Baush - Walzer
בטירוף משתולל של אמנית מיוסרת מילים פורצות משק חייה, היא כותבת , בקופסת עץ עתיקה זכרונות מרוכזים במעטפות מבויילות,
מנתה שנותיה באגודות של עשר ופרמה כדי לאגד מחדש וחזרה חלילה,
במידרונות חייה נגעה באצבע צרדה בפרק שלישי ובגגות פרעה שיערה פצחה במחול שדים לאור ירח מלא ,
זה שנקש אמש על דלתה לאסוף חפציו נוחר בשעה זו בחדר זול בקצה העיר , חולם על עתיד טוב יותר שלא יבוא, היא יודעת , דמותו מתערפלת והולכת בעיניה לנצח והוא נוחר לנצח.
צוברת תאוצה נגדית אישה במרכז החיים במרוץ אחר הזמן ,
תשוקתה היא אומרת איננה מוקד של עניין עכשווי,
האחר בתוכה רוצה ליצור , אך ליבה משחרר לבה רותחת .
שיברי את הכללים של עצמך הולידי שינוי בדרמה , המציאי סביבה עם חמרים חדשים לזר שבתוכך ,
שנני חיזוריו של המתופף האפריקאי בקצב בכיוון נגד השעון , חוקר המערכות הגנטיות המיוחסות לאנשי כפרו . שנני את שמו החדש לא עוד שמו הישן או.קי מעתה ייקרא אי. קיו. מגיף תריסי עיניו בהכנעה נושא תפילה חרישית ומבטיח, בכפרו יהפכך למלכה אי קיו אמרת שימך החדש היא זוכרת אותך מתופף בכפרך אמרת מלכה.
המחשבה המבוקרת פוסלת הצעה זו ואחרות, הפחד מהשקט משתק את צורחת,
מה בסך הכל ביקשה, חיים תחת חוויה אמנותית בלתי פוסקת . בחלומה לצייר את עתידה בכחול אינדיגו
נאבקת על ייעודה .
במדרגות הנעות של פרקי חייה ממתינים בשער הנעול, המתים שלה.
יש סוד במכחול הטבול בליבת התמונה הגדולה
זו התלויה במעלה המדרגות המובילות לשומקום. |
תגובות (53)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עשיתי לך 700 כוכבים!!!
לא
את הכוכב ה700...
תודה רבה, יקירתי.
מוכנה לצפות שוב ושוב במופעים שלה.
מירה
השילוב של פינה באוש והטקסט
רגשו אותי מאד.
מודה מודה מודה.
תודה שביקרת . (אפשר "תרתי"???)
מירה
אופס נבהלתי..."שברת" את הכללים, מצוין.
מחמיאות לי מאוד מילותייך.
על כך אני מודה.
מירה
יש סוד במכחול הטבול
בליבת התמונה הגדולה
זו התלויה במעלה המדרגות
המובילות
לשומקום.
גם תשוקה בוערת שנולדת מתוך החרות של עצמה נועדה להגשמה עצמית.*חידתית מאוד כתיבתך ומאתגרת. תודה
את עולמך עדיין לא שבעתי.
יודעת שאני מחכה כל פעם לעוד ועוד ולא מרפה.
מתגעגעת לרפרופי מכחולך.
מירה
הי אירית.
תודה לא מספיקה.
מודה לך מאוד מאוד.
מרגשת אותי תגובתך
כשאני יודעת מהן כוחותייך......
מירה
תודה רבה רבה תמר.
ושוב תודה
מירה
אילו הייתי יודעת??????????????.
מוכנה בכל רגע ....
מירה
לאה, גמאני ראיתי את פינה באוש. אולי ישבנו אחת ליד רעותה???????????
נכון. ערב בלתי נשכח. וגם ראיתי אותה בתכניתה "פולחן האביב" במשכן.
וגם בטלביזיה, יותר מפעם אחת.
תודה לך.
מירה
ש ל ו ם !!!!!
נכון שאתה יודע כמה אני שמחה לראות אותך פה......
בכלל לא משנה מה אתה כותב, העיקר שאתה כותב.
אוהבת את כתיבתך.
מירה
תודה מיכאל. שמחה שחשבת כך.
מירה
תודה רבה אילת, יקירתי.
מסמיקה.
מירה
באופן מופלא את פורסת עולמות שלך
שמשיקים גם לעולמות של אחרים.
קראתי שוב ושוב
ויש מה
ועם המוזיקה והסרטון
כנראה שאראה שוב ולא אשבע
תודה דניאלה
מירה יקרה
ווווווואו , נותרתי קיצרת נשימה
כמו אחרי מרוץ מסחרר אך מרתק להפליא
בו אני חוששת למצמץ שמה אפסיד משהו מהחוויה
כמה כוח, כמה ניגודים, אילו אנרגיות
ואיזה שילוב מדהים בין הטקסטים לקטעי המחול ,לפינה באוש האחת והיחידה
גדולה את יקירתי
תודה
אירית
איך שאת יודעת לכתוב, דרמות מדהימות!
תמר
משהו רוצה וצריך לפרוץ
אבל מה זה?
שיר רגיש וחכם מאוד. מאוד אהבתי ותודה מיוחדת עבור פינה באוש. לפני למעלה מעשרים שנה ראיתי אותה בהיכל התרבות, זה היה ערב בלתי נשכח!
תודה ו*
לאה HALINKA
מה שמבדל בין התבטאות לשירה זה שכתוב משהו אחד וברור (בתחושות) משהו אחר.
(ו...עזבי את החשבון, ואל תרדפי אחר המספרים הרצים -
הם רצים ממילא).
הגיעה העת להשלמה.
לא יודע למה כתבתי את זה.
היה טוב. אבוא שוב.
מדהים ומעורר מחשבה.
נגינה ומחול קסומים.
*
את מדהימה מירה
ברגישותך וביכולת הכתיבה המשובחת שלך
*
תודה רבה רבה, סיגי.
שמחתי שאת פה. שמחתי שאת איתי. שמחתי.
מאושרת לשמוע/לראות את מילותיך מרצדות אצלי.
חיבוק ענקי,
מירה
תודה אפרת.
תודה ששבת.
מרגשת שכמותך........
מירה
הי סימה,
תודי - נגעתי......??????
והמתופף !!!!!!
נעלם אי שם בערבות אפריקה.
מירה
מי כמוך יודעת סודו של מכחול.
תודה שאת מלכת הצבעים והרעיונות המדהימים.
מירה
תודה רבה יורם.
ותודה שאתה שוב.
מירה
שמחתי שבחרת במילים האלו.
מירה
מירה יקרה לי,
כתיבתך מפעימה אותי כל פעם מחדש, אין די מילים בכדי לתאר את תחושת הפלא שיוצרות מילותייך עת קריאתן, התחברתי למילים יותר מתמיד, עת בלחרתי לקחת אותן עימי למחוזות אחרים משלי, את פוט מדהימה!
תודה ענקית על השיתוף !
ויותר מהכל , אהבתי את :
"לא עוד שמו הישן או.קי
מעתה ייקרא אי. קיו "
אני בחרתי לפרש זאת מהסכמה על אוטומט מתוך אינסיטינקט לרגש, למחשבה והפעלת השכל בטרם מתן ההסכמה וזה נחוץ ומקסים בעיניי ומאוד מתחבר לנקודה בה אני נמצאת כרגע בחיי.
התגעגעתי המון ושמחה שזכיתי לפגוש במילותייך שוב,
אוהבת, סיגי
אפרת
*
נגעת במילותייך
מירה
וואוו...איך הן רוקדות שם בסרטון...הנשים...כמה יפה.
והכתיבה כל כך יפה...
אכן לבה רותחת שורפת ופורצת...יש שם בתוכה.
האשה...האמנית...הבכלל...
יש סוד במכחול הטבול
בליבת התמונה הגדולה
שלה .
סיום מושלם...
*לפוסט המקסים.
הדס.
במדרגות נעות ופירקי חיים ,
יפה
תודה רבה רבה לך, יקירתי
אחד ימשיך לנחור ואחר ימשיך לתופף בכפרו
ואולי הוא כבר מלך - אבל בכפרו שוררת אפלה.......
מירה
תודה מירה יקירתי
נהנתי
אז בימים רחוקים - בילדותי
רקדתי בלט מספר שנים
שפת הגוף אומרים
אבל היא הרבה יותר
שפת הרוח באמירים
שפת העלים המלחשים
שפתה הנפלאה של הנשמה
היי בטוב יקירה
לאה
מקסים!
חוץ מ- iq
אולי זכה הוא גם ב- eq
או שלעד ימשיך לנחור?
אהבתי מאוד!
תודה פרח.
גם את נהדרת. כי זה מה שאת.
מירה
מתה עליך.
מירה
צודק - כמו רכבת ששדים אינם עוזבים אותה והיא, הרכבת, אין לה תחנה סופית.
פינה באוש - האחת והיחידה. בכל מקום שהיא שם,
הצמרמורת אוחזת בך עד טירוף.
תודה
מירה
אוףףףף
כמה שאת צודקת - רוב הזמן......
ותודה
מירה
תודה יקירי בארץ הקור והשלג.....
שמחה עם כל ביקור שלך.
מירה
לא יודע אם זה אני... מה שגרם לדמעות לזלוג
קטעי הריקוד בעולם היוטיוב. הפלגתי למחוזות פנטסטיים על כנפי סרטוני פינה באוש.
ובכלל לא תכננתי.
ומה זה היה שם, ירח? ליל ירח? סונטת ליל ירח?
ליבה? לבה?
ויכול להוסיף עוד ועוד.. אבל EARTH איז קולינג.
נהדר ! ... זה מה שזה..
פשוט נהדר..!
במדרגות נעות ופירקי חיים ,
יפה התיאור
האינטנסיוויות הזאת - - הייתי אומר "רכבת שדים" - אולי פיגורטיבית, אולי לא. חיוני להפליא, הקטע הזה.
[וקטע המחול פשוט נהדר - וזה מאחד שאין לו מושג במחול - אבל זוכר לטובה את הקטע המעולה שלה ב"דבר אליה"].
מנתה שנותיה באגודות של עשר
ופרמה
כדי לאגד מחדש
וחזרה חלילה
סיזיפי משו.
לפעמים מומלץ פשוט לקחת את הזמן ולא לעשות כלום...
מדהימה אותי בכל פעם מחדש הרגישות שלך.
ועוד יותר... כמה אספקטים ותובנות רב גוניות בין המילים.
עוד אשוב...