| לפני כעשור פגשתי את אהבת חיי. אחרי חודש הבנתי שאני מאוהבת עד כלות. עד שהכרתי את שנית (שם בדוי) לא היה לי כימיה אדירה כזאת ועוד במסגרת בליינד דייט. לפני 20 שנה, בגיל 18 הבנתי שאני לסבית. כשכל חברותי יצאו עם בנים מהכיתה או שפיתחו מערכת יחסים עם חברים משכבה גבוהה יותר, אני הייתי מתלווה אליהן בכיף ואותי היו משתפים בכל פרט עסיסי כזה או אחר מהחוויות של גיל ההתבגרות. בסביבות גיל 17, חברה הציעה להכיר לי מישהו הורס, מאוד מקובל בן גילי מתיכון אחר. האמת, די התרגשתי מהרעיון כי זה היה מוזר שלכולן יש בן זוג ואני עדין הייתי נטולה ובתולה. אבל כשהתחלתי לצאת איתו, הוא היה חמוד אבל לא הצלחתי להתחבר אליו.כשהתגייסתי לצבא, ישבה לידי סיוון (שם בדוי) בחורה מקסימה, יפה מאוד, חושנית ולא הצלחתי להסיר ממנה את עיני ולו לרגע בודד אחד. הרגשתי שאני מתאהבת, לא שידעתי אז מה זאת אהבה אבל היו לי פרפרים בבטן, ולא הפסקתי לחשוב עליה, ולמעשה רציתי להיות במחיצתה 24 שעות, לפתע, הגילוי הזה שאני בעצם מתאהבת ועוד בבחורה היה מפתיע והשאיר אותי הלומה. ניסיתי בכל כורחי להמשיך ולצאת עם בנים, אבל מה לעשות שאפילו נשיקה הרתיעה אותי ומצאתי עצמי נמשכת לבחורה היפה. אבל הכי נורא היה שסיון התחתנה עם אהבת חייה מיד כשהשתחררנו והותירה אותי פצועה וחבולה במיוחד שלא ידעתי איך אני אמורה להכיר בת זוג פוטנציאלית ובמיוחד כשהתביישתי לצאת מהארון.את שנית פגשתי דרך חברה משותפת שהכרתי במועדון המיועד ל- לסביות. היום, לנושא יש הרבה יותר מודעות וכבר קיימים אתרי הכרויות באינטרנט, אין יותר את הגישושים הראשונים שאפיינו את העשור הקודם והחשש להיחשף קיים אבל הוא פחות עוצמתי. היום, אני נשואה באושר לשנית ושתינו מגדלות בכיף את 3 הבנות שלנו, ואתם בודאי תוהים איך הם הגיעו לעולם? אז מסתבר שקיים מושג שנקרא בנק הזרע שהוא בנק שבמסגרתו גברים בגילאים שונים, בזהות אנונימית, תורמים זרע. נשים שכמהות לילד במסגרת משפחה חד הורית או חד מיניות, מממשות את החלום ע"י תרומת זרע. |