בדיוק אז, כשאני יודעת שאני חייבת, כי אין ברירה, הדקה התשעים כבר עברה לפני עידנים וגם ההארכה כבר ניתנה והקהל כבר בדרך הביתה...לא הוא כבר יצא בהמוניו לפני שעות, אני עדיין יושבת וחושבת איך לא לעשות את שצריך וחובה לכסות.
ואז, בדיוק אז, אני הופכת בתיה עוזיאל ויד הדמיון הטובה, הגולשת למחוזות נידחים בהם נמים שנים, כל אותם הדברים שזנחתי עד כה ואני פשוט חייבת לעשותם בדקות אלו:
- אולי אשטוף כלים? אתמול שנאתי ועכשיו זה בדיוק מה שהייתי רוצה לעשות, פשוט לקרצף את הצלחת, עד לפילינג עמוק, עד תהפוך גמישה מחמת שיפשופים, עד יעבור זעם, עד ש....לא אצטרך לחזור לעשות את מה שמוטל עלי?
- בעצם אני חושבת שהיום אעשה צעידה. כן, אתמול חיפפתי וגם ביתר השבוע, היום אחזור בתשובה ספורטיבית ובמקום לעשות את שצריך כעת, אכפר בהליכה ארוכה יותר, סוג של מסע כומתה, כן נראה לי שאפילו לא ארוץ, אלך פרקדן, לא כדי לסיים לאט יותר, אלא פשוט כי אני בחורה....יסודית? כן, אחשוב על כל צעד ושעל.
- ארים טלפון לחברתי שאיתה לא שוחחתי כבר שנים...באם תזכור ותזהה אותי ובעיקר באם תבין ש...פשוט לא היה לי כל כך זמן עד היום כי כל הזמן חובות כאלו ו...נו בסדר, יודעת, יודעת, אני לא ממש בסדר ועיקבית בשמירה על קשרים, גם כן ההיפריות הזו.
- יא, בא לי בעצם להתחיל קורס מקרמה ולערוך חוויה מתקנת בשיעורי מלאכת יד מהם הברזתי בבית הספר העממי ולעזאזל, בדיוק כשלימדו לתפור כפתורים נפקדתי, דבר שאת חוסרו אני מרגישה עד עצם היום הזה, בעיקר בחולצות ובמכנסיים שנשארים מיותמים מאיבזור עודף (מילא שיהיה, לפחות לא לוחץ בחזה בסרעפת או באיזור בליסת הצהריים), אילו רק הייתי לוקחת כעת קורס מזורז בתפירה, יתכן שהייתי יכולה להפסיק לתרץ את עובדת היות המלתחה מורכבת רק מטישרטים, גופיות ומכנסיי גומי וחוץ מזה מורותיי הנעצבות (בגיני) היו שמות סוף כל סוף וי על משימת 'אילוף הסוררת'.
-בעצם עכשיו, אעשה דבר אחר, מה לא מגיע לי? עד עכשיו חשבתי איך לא לעשות את שמוטל עלי, התעייפתי מתזוזת גלגלי מוחי הקודח ומיוסר האשם ואני פשוט חושבת שאלך לי לישון...לא, לא מעצלות, חלילה, רק כי כאשר אתעורר צלולה יהיה לי הכוח לעשות את שצריך.
כן, אפרוש בשיא בכדי להווכח שלכשאקיץ אני הרבה יותר יצירתית בהתחמקויותיי מהמטלות הנדרשות לפק"ש יום זה.
לילה טוב. גלית
|