כותרות TheMarker >
    ';

    יצאתי טיפש. רצתי חצי מרתון בזמן התקף לב

    29 תגובות   יום רביעי, 4/2/09, 13:00

     

    השבוע שברתי שיא עולמי. ביום שני רצתי וסיימתי 17 ק"מ, תוך כדי התקף לב. הפוסט הזה, נשלח מהמחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים איכילוב בתל-אביב.

    אני מתקשה להאמין וחושב כבר ימים לאן אוליך את הבושה. אני, שהדימוי העצמי שלי וגם הציבורי, נחשבתי לסמל הבריאות, למיסיונר של ריצות למרחקים ארוכים, טריאתלון (כולל איש הברזל), הושבתתי? אני, שבחרתי ב"מירוץ החימוש", ככותרת של הבלוג שלי כדי לשלב את אהבתי לספורט האתגרי עם תחום הסיקור העיתונאי שלי בענייני מודיעין, ביטחון וטרור, חטפתי אותה? ועוד בהתקף לב?

    כן, זה קרה לי. וזה קרה, כמה אירוני, ביום שני בבוקר, באותו יום שבו התפרסמה כתבת תחקיר שלי על חשד לטיוח של חקירת שחיתות במשרד הביטחון. החוקר, שנתמנה לחקור חשדות להטיית מכרזים מצד בכירים במשרד הביטחון, אולץ על ידי הממונים עליו ביחידת הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב) להפסיק את החקירה. הוא התרגז וחטף התקפת לב. אמרתי לעצמי אז כשהתחלתי להרגיש כאבים בחזה כי אם זו תהיה התקפת לב, הרי כל מי שמחפשים אותי במשרד הביטחון (ויש אנשים שמבקשים להתנקם בי על כתיבתי במשך שנים) בוודאי יעלצו על צרוף המקרים ויגידו לעצמם, בחיוך ובסיפוק של חתול צ'שייר: "אצבע אלוהים".

    באמת אפשר להגיד, שמה שקרה לי זה גורל.

    ביום שבת יצאתי כהרגלי לאימון השבועי הארוך שלי, כחלק מהכנותי לתחרות "ישרא-מן" -  טריאתלון, חצי איש הברזל, באילת שמתקיים בסוף החודש. התכוננתי לכ-80 ק"מ - עניין של כשלוש שעות ורבע. אבל לאחר כחצי שעה של רכיבה התחלתי לחוש תחושות מוזרות בחזה. ייחסתי אותן לאפשרות שיש לי צרבת, גם בגלל שהתחושות גרמו לי לגיהוקים. ההערכה שלי כי מדובר בצרבת או בהפרעות עיכול נבעה מכך שלפני האימון שתיתי דיאט קולה. התחושות גברו. התקשיתי ברכיבה, אבל ייחסתי את הקושי לכך שרוח חזקה הכבידה עלי לפתח את מהירות הדיווש הרגילה שלי.

    לאחר 3 שעות ו-45 דקות סיימתי את הרכיבה וחזרתי הביתה. אז החלטתי, למרות שהתחושות לא פגו להמשיך בשגרת האימון ולצאת לריצה של כעשרה ק"מ. בריצה ממש סבלתי ורצתי בקצב של צב. ממש איטי ביחס לממוצע שלי (קצב של שבע דקות לק"מ במקום חמש דקות וארבעים שניות). התעניתי, אף שמזג האויר היה נאה. מעת לעת נאלצתי לעצור ולנוח, אך בזכות הנחישות והטיפשות שלי המשכתי וסיימתי את הריצה.

    המשכו של יום השבת היה רגיל. קראתי, כתבתי וצפיתי בטלוויזיה. התחושות בבית החזה היטשטשו. למחרת, ביום ראשון, שהוא יום המנוחה שלי מאימונים (הרי צריך לתת לגוף לנוח מהעומס והמאמץ שאני משית עליו זה 14 שנים), הכל היה רגיל. לא היו שום כאבים או תחושות חריגות. מה שרק חיזק את תחושתי, שאכן היה מדובר בבעית עיכול או צרבת.

    ביום שני המשכתי בשגרת האימונים ובשבע וחצי בבוקר יצאתי לריצה של 17 ק"מ. כבר לאחר שני ק"מ התחלתי לחוש שוב את אותה "צרבת", אבל הפעם היא באה יחד קשיים קלים בנשימה. אבל כמאצ'ו, שהדימוי העצמי שלו הוא של ספורטאי בעל יכולת ששום דבר לא יכול לנחישות שלו, לכוח הרצון ולמשמעת העצמית, החלטתי להמשיך בריצה ולהשלימה.

    אף שהייתי במצב של הדחקה עצמית, באיזשהו מקום כבר ניקרו בי המחשבות כי זו אינה צרבת, אלא סימפטומים של התקפת לב. למרות זאת, ואולי גם כי הייתי מרוחק רק כשלושה ק"מ וחצי מהבית החלטתי להמשיך ולהשלים את המרחק שקצבתי לעצמי. גם בסיום הריצה "הצרבת" לא נעלמה, אלא רק גברה. הספקתי להתקלח (הרופאים והאחיות הודו לי אחר כך כי הגעתי אליהם כפציינט בלי ריחות גוף לא נעימים או זיעה), ללבוש בגדים ולהזמין מונית. החלטתי לאשפז את עצמי.

     

    אז איך עבר הניתוח ואיך עוד ארוץ להלוויה שלי. להמשך הסיפור של יוסי מלמן לחצו כאן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/2/09 14:06:

      יוסי

      הכי חשוב - ליראות אותך מסתובב באילת עוד שבועיים !!!!!!!!!!!!!!!!!!

       

      אהרן

        9/2/09 00:45:


      משקפיים ורודים

      סגולה ללב בריא

      החלמה מהירה

        7/2/09 22:26:

      חזרתי ובגדול. לעת עתה רק הביתה. בקרוב אחזור לכתיבה כאן בבלוג וב"הארץ", לפחות עד שעורכי ומנהלי לא יחליטו להפטר ממני. לפי עצת רופאי בקרוב אוכל גם לשוב למה שהייתי, פחות או יותר. כלומר גם לריצות ולטריאתלונים שאני כה אוהב ושהפכו לחלק משגרת יומי ולטבע שני לי.

      בניגוד למנהגי, לא אוכל עדיין לעת עתה עתה, מפאת חולשתי להשיב אישית לכל מגיב. ולכן אסתפק בתודה אחת גדולה קולקטיבית.

       ראו זאת כאילו אני מגיב לכל אחד ואחד על שלל העצות, הרעיונות, מילות החיבה והדאגה לבריאותי. 

      תודה מכל הלב הגדול שלי (כן כן לספורטאים יש  לב מורחב)  אני ממש נרגש.

        5/2/09 20:29:

      הרגשתי לא טוב

      אבל התעלמתי מזה

      והמשכתי לרוץ

      ואז

      חטפתי התקפת לב

      אבל התעלמתי מזה

      והמשכתי לרוץ

      ואז
      הלכתי לעולמי

      אבל התעלמתי מזה

      והמשכתי לרוץ

       

      חזק!

      שמור על עצמך.

      באיזשהו מקום

      אני מקנא בך!

      יוסי - מר בריאות!

      החלמה מהירה מאוד! ותשמור על עצמך, אנחנו צריכים אותך בעיתונות עוד הרבה שנים!

      רק אושר!

      אפרת

      וכוכב ממני.

        5/2/09 12:23:

      החלמה מהירה!!!
        5/2/09 10:24:


      היי יוסי, אני מאחל לך החלמה מהירה ומנוחה שלמה!! תן לגוף להתאושש ואל תתגרה בו!! מקווה שתחזור לאיתנך בקרוב..

      סופשבוע נעים - יאיר

        5/2/09 09:04:


      הצרבת כתמרור אזהרה התפרסמה מאוד בעקבות המקרה של עוזי חיטמן.

      אני בטוחה שתחזור לכושר, שהרי גם אתה במכורים!

        5/2/09 00:17:

      אולי היית צריך לקרוא לפוסט היום "כשלון הקונספציה"...  

       

      באתר רוכבי האופניים bikeforums.net התקיימו מספר דיונים על חזרה לפעילות ספורטיבית אחרי התקפי לב, חלק מהמשתתפים השלימו מרוצים ארוכים לאחר ניתוחי מעקפים, כולל Paris-Brest-Paris הנורא (1200 ק"מ) ורכיבות ארוכות אחרות (200, 300 ו 600 ק"מ).  אחד הדיונים לדוגמה. 

       

      התאוששות מהירה וקלה! 

        4/2/09 23:56:

      תהיה בריא!

       

      אבא שלי היה מוטרף כושר כל החיים. בגלל זה בגיל 60  התעצו לו הסחוסים בירכיים...  ואני אצטט אותו "כל דבר - במידה."

       

      שמור על עצמך.

        4/2/09 23:42:

      החלמה מהירה!

      שוב אלינו במהרה אם כי בזהירות צוחק

       

       

        4/2/09 21:25:

      יוסי היקר,

       

      מאחל לך החלמה מהירה ותשוב לכתוב על הדברים שמעניינים אותי ורבים אחרים אודות בטחון ישראל ואודות המאבק לבחינת הגבולות של הגוף האנושי.

       

      ובהזדמנות זו - אני רוצה להודות לך על כך שלקחת לתשומת ליבך את הערתי מהעבר אודות לפונט והמראה הויזואלי של הטור שלך כאן. הרבה יותר נעים ונוח לקרוא את מה שהיה ממילא מרתק מאוד!

       

      שוב, שוב במהרה לאיתנך,

      ג'ים

        4/2/09 21:05:

      תהיה בריא ותחזור לרוץ מהר. בינתיים קח את זה בקלות ואל תתבאס מההפסקה בפעילות.
        4/2/09 20:36:

      To Yossi

       

      Wishing you quick recovery. I run marathons too and read your blog with great interest. It sounds as if within the dedication you were still nevertheless listening to yourself. What a story!

      with loving kindness

       

      Shani 


      לפני שאמשיך לפוסט הבא. עשית לי התקף לב.

      רק בריאות !!!

      אנחנו מחכים לך במרתון.

        4/2/09 18:15:

      יוסףףףףףףףףףףףףףףף

       

      רפואה שלמה

       

      שמור על עצמך

      מעצמך בעיקר

       

      ולא מהרשעים

        4/2/09 17:39:


      קודם כל איחולי החלמה מהירה מר מלמן. אנחנו אוהבים לקרוא אותך גם אם לא תמיד מסכימים לתוכן. לפחות אתה מעניין וזה הרבה יותר ממה שניתן לומר על הרבה עיתונאים אחרים.

       

      לגבי טריאתלון ועוד כמה סוגי ספורט: אין מה לעשות. עם כל הכבוד לכושר, הגיל עושה את שלו. מתחילת שנות הארבעים הגוף משתנה וצריך לקחת הכל במידה. לא לחינם מרבית הספורטאים המקצוענים מסימים את הקריירה איש שם בתחילת שנות ה30 לחייהם. יש פנומנים אבל הם במיעוט.

       

      כדאי לזכור שסף הסיבולת של הגוף יורד בצורה די דרמטית סביב "גיל המעבר". כולנו רוצים להישאר צעירים לנצח אבל אין מה לעשות. טריאתלון טניס ושחייה מאומצת עלולים להיות קטלניים! כשתצא מבית החולים, כדאי שתעבור לפעילות גופנית בעוצמה נמוכה. הרבה בריאות.

        4/2/09 16:53:


      אחי הרבה בריאות.

      רק אל תצא לרוץ עם האחיות!!

        4/2/09 16:29:


      אני יכולה לחשוב על כמה מקומות יותר מוזרים לחטוף התקף לב, אם כבר, זה מזכיר כמה בדיחות מקבריות טובות...

      תרגיש טוב ותמשיך לרוץ.

        4/2/09 16:26:


      איש יקר. מאחל לך החלמה מלאה ומהירה.

      קורא את מאמריך (וגם בלוגים לעיתים) לרוב, ומעריך את פועלך.

      חוצמזה, אני גם שותף לאורח החיים הספורטיבי שלך.

      אולי אתה לבד (יחסית)  באיכילוב, אבל רבים מעודדים מהיציע.

      חזק ואמץ מר. מלמן!

        4/2/09 15:52:

      הרבה בריאות והחלמה מהירה;

      אל תשכח לרוץ לקלפי. . 

        4/2/09 14:49:

      העיקר שתהיה בריא!

        4/2/09 14:47:

      נו , אז אני שואל אותך ,

      זה שווה את זה ?

      יוסקה ,

      לך תדוג , תשוט ,

      Who needs it

      ?

        4/2/09 14:46:
      תהיה בריא. לדעתי אתה אחד העיתונאים הישרים ביותר שכותבים ב"הארץ" (טוב, נו אז זה לא הישג גדול אבל בכל זאת...).
        4/2/09 14:33:


      ליוסי מילמן

      הייה בריא ושמור על עצמך...בעיקר על הלב...לא פשוט בארצנו המוטרפת...אבל השתדל!

      בריאות ונחת

      חנה

        4/2/09 14:10:


      אתה רק תהיה לנו בריא!

       

      בלי קשר לימין ושמאל (נו,וזה ממש כיף שקול שפוי הגיוני והומנאי כשלך "שייך" ל"שמאל")

      זה פשוט כיף ובד"כ גם מרחיב את הדעת לקרוא את הפוסטים שלך.

      הבלוג שלך ושל ציפר הם המרעננים ביותר בבלוגספירה:)

        4/2/09 14:09:


      אתה רק תהיה לנו בריא!

       

      בלי קשר לימין ושמאל (נו,וזה ממש כיף שקול שפוי הגיוני והומנאי כשלך "שייך" ל"שמאל")

      זה פשוט כיף ובד"כ גם מרחיב את הדעת לקרוא את הפוסטים שלך.

      הבלוג שלך ושל ציפר הם המרעננים ביותר בבלוגספירה:)

        4/2/09 13:31:

      מר מלמן היקר,

      אנסה קודם לעודד אותך. היום כבר לא מתים מהתקפי לב. בטח צנטור? תצא מזה מחוזק יותר בטח.

      עכשיו לייעץ לך. לא מזמן קראתי מאמר שמספר על חלאיים שספורטאים עוברים בגיל ההתבגרות שלהם. המתאגרפים סובלים הכי הרבה. אני רוצה להציע לך לחתוך בפעילויות . לא אציע לך להיות בטלן כמוני אבל, זה היה סימן שאתה צריך להוריד פרופיל..

      ו לאיחולים- רפואה שלמה ובמהרה. אמן. אני נהנה לקרוא אותך אז אל תחתוך את הרצף..:-)

      סמי.כ

        4/2/09 13:22:


      החלמה מהירה!

      וחזרה הדרגתית לפעילות

      להפנים-

      גם אתה- עם כל הסופרלטיבים שלך כלפי עצמך ושל  אחרים -רק בן אדם

      ארכיון

      פרופיל

      yossi melman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין