כותרות TheMarker >
    ';

    הניתוח עבר בשלום, בסוף עוד ארוץ להלוויה של עצמי

    38 תגובות   יום רביעי, 4/2/09, 13:46

    (לתחילת הסיפור של יוסי מלמן - יצאתי טיפש. רצתי חצי מרתון בזמן התקף לב - לחצו כאן)

     

     

     

    החלטתי לאשפז את עצמי

    המונית הגיעה מהר מאוד ובמהלך הנסיעה מביתי לבית החולים (עניין של כ-15 דקות)­ גברו הכאבים בבית החזה והתחלתי לחוש דקירות גם ביד שמאל. אם עד כה השתעשעתי בתקווה שאין מדובר באירוע - שהרי לפחות חלק מהסימפטומים המתוארים בספרות, כמו זיעה קרה, לא ניכרו בי, באותו רגע זה נגמר. בגלל הכאבים ביד שמאל היה ברור לי שצריך להסיק מסקנה אחת ויחידה: אני בעיצומו של התקף לב.

     

    בשלב הזה כבר הגעתי לבית החולים. ירדתי בכוחות עצמי מהמונית, ונכנסתי למחלקת המיון. שם מיהר לטפל בי ד"ר רונן ליבסטר, שהכיר אותי מלפני תשע שנים בעת שטיפל באמי שנפטרה בבית החולים. הוא אפילו הספיק להגיד שאוהב את הבלוג שאני כותב.

     

    בדיקת א-ק-ג קבעה מייד, כי יש לי התקף לב והוחלט להעביר אותי לצנתור מיידי. כל התהליך נמשך כעשרים דקות. האחיות במיון, במיומנות מדהימה, עשו את כל הפעולות הנדרשות כדי להכין אותי לצנתור.

     

    הגעתי למחלקת הצנתורים. שם המתינו לי שלושת מצנתרי. הראשון היה פרופסור הילטון מילר (שמאוחר יותר הסביר לי, כי מקור שמו הוא בדרום אפריקה שבה נולד עד שעלה לארץ ב-64 ממניעים ציוניים, מאיבה למשטר האפרטהייד ומתובנה שאין עתיד ליהודים באותה מדינה). פרופסור מילר היה בעבר מנהל מרכז הצנתורים, וכעת הוא פנסיונר שמצנתר רק פעם אחת בשבוע. זה היה המזל שלי – נפלתי בדיוק על היום שבו הוא עובד. לידו עמד ד"ר אריק פינקלשטיין - צנתר בכיר, וד"ר יצחק בראלי.

     

    ד"ר פינקלשטיין הכיר אותי בגלל עיסוקי הספורטיווי ומייד סיפר לי כי הוא עצמו רץ מרתון. הספקנו להחליף רשמים, לתת עצות זה לזה. יכולתי גם להתפעל מהתוצאה שקבע במרתון טבריה לפני כחודש 3 שעות ו-23 דקות - זמן מעולה לגבר בן 53, וזו ריצת המרתון הראשונה שלו. ד"ר פינקלשטיין גם התאונן עד כמה הוא סובל כעת בגלל פציעה בקרסול והוא מושבת ואינו יכול לרוץ כבר שבועיים. כמי שרץ בחייו כבר 18 מרתונים, ניחמתי אותו ואמרתי כי המנוחה רק תרפא את הפציעה.

     

    בדיעבד, אמרו לי הרופאים כי כל השיחה הזאת הנשמעת הזויה. הייתי פציינט שמובל לניתוח, ומדבר לאחר זריקת מורפין לשיכוך הכאבים. אני דווקא מאמין שהייתי בהכרה צלולה. בעייני זו הייתה שיחה טבעית ורגילה של אחוות רצי המרתון.

     

     

    הניתוח עבר ולמי יש זמן להחלמה

    הצנתור נמשך כארבעים דקות. הרופאים החדירו לי את הצנתר במיומנות ובעדינות כה רבה, כאילו היו קוסמטיקאים בכירים. לא חשתי שום כאב, ומכיוון שהייתי בהכרה מלאה יכולתי גם להתבונן במוניטור ולראות כיצד הסיב מנתב את דרכו בעורקים שלי ומסיר את החסימה. מה שהדהים אותי במיוחד הייתה העובדה, שהיה מתאם ברור ומורגש בין רמת הכאב בבית החזה להסרת החסימה. עם התקדמות הסרת החסימה שככו הכאבים.

     

    במשך ארבעים דקות הוסרו מלבי שתי חסימות של 100% מהעורק האחורי ומהסתעפות כלי הדם.

     

    בגמר הניתוח הועברתי למחלקה לטיפול נמרץ. מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב, פרופסור אריה רוט, אמר לי בעת אחד מביקורי החולים שהוא מבצע במחלקה מדי בוקר, כי בדיקות האקו-לב מראות כי היה לי התקף לב קל בלבד. בספרו, "התקף לב: כבר לא חייבים למות מזה..." (הוצאת פרולוג 2004), הוא מסביר בלשון שווה לכל נפש מהו התקף לב, מה הסיבות לכך וכיצד אפשר לטפל בו. בין השאר הוא כותב על השמנת יתר, אחוז שומנים גבוה בדם, סוכרת, גורמים פסיכולוגים וסביבתיים. כל הגורמים שאינם מצביעים על המקרה שלי.

     

    לדבריו, העובדה כי אני עוסק בפעילות גופנית, הכולוסטרול שלי שבהחלט סביר ונמצא מתחת לנורמה, ה"כולסטרול הטוב" (HDL) הוא גבוה, ומבנה גופי הרזה, סייעו ועוד איך. אלמלא נקודות הפתיחה האלה, הייתי מן הסתם מקבל התקף לב בגיל הרבה יותר מוקדם, ולבי לא היה עומד בעומס ריצה של 17 ק"מ תוך כדי התקף הלב.

     

    בסוף, אגב, כן מצאתי בספרו ובהסבריו של פרופסור רוט את הסיבה למה שקרה לי. "נטייה משפחתית".

     

    וכך הוא כותב בפסקה העוסקת בעניין זה: "קיימת שכיחות גבוהה יותר ללקות במחלת לב כלילית אצל צאצאים להורה שלקה באוטם שריר הלב, במיוחד אם הוא אירע בגיל צעיר (פחות מ-55)... סביר להניח שהמרכיב הגנטי הוא הדומיננטי". גם למבנה האישיות יש השפעה על הסיכונים ללקות בהתקף לב. פרופסור רוט מסווג את האוכלוסייה בחלוקה גסה מאד "לבעלי אופי מטיפוס A - המתאפיינים בתחרותיות, בשאפתנות, והנמצאים במאבק מתמיד עם הסביבה, לבין האנשים מטיפוס B - שהם פסיוויים יותר וממעיטים בעימות עם סביבתם. מתברר שלמשתייכים לקבוצה A יש נטייה לפתח אוטם שריר הלב בשכיחות גבוהה יותר, מאשר לאלו הנמנים עם קבוצה B.

     

    גם אם אינכם מכירים אותי טוב, אני יכול לומר לכם כי אני שייך לקבוצה A. אבל אל תסיקו את המסקנות הלא נכונות. כל העצלנים ומי שאינם מקיימים אורח חיים ספורטיווי עם הרגלי תזונה רעים אל תחפזו לומר לעצמכם: מה עזרה למלמן האובססיה שלו לספורט. הנה אנחנו חיים בשובה ונחת אוכלים שוקולדים ודברי מתיקה אחרים, יושבים על כורסאות, צופים בטלוויזיה ומשמינים מנחת – ולמרות כל זאת אנחנו בריאים כמו שוורים. ובכן בכל זאת יש לי הפתעה בשבילכם. פרופסור רוט כותב בספרו, כי "אין רע בלי טוב, ודווקא מידת ההישרדות לטווח ארוך לאחר אוטם שריר הלב של הנמנים עם טיפוס A גדולה יותר".

     

     

    אל תדאגו, אני כבר חוזר 

    נזכרתי באלבי סאקס (יהודי כמובן) שהיה פעיל ב"קונגרס האפריקאי הלאומי" בראשות נלסון מנדלה, שנאבק במשטר האפרטהייד הלבן בדרום אפריקה. הוא נאלץ לגלות ממולדתו והתיישב במפוטו בירת מוזמביק. שם על חוף הים נהג לרוץ מדי יום לריצת הבוקר שלו, ואולם ידם של האקדוחנים של שירותי הביטחון של דרום אפריקה השיגה אותו. בשובו מהריצה כשנכנס למכוניתו, התפוצץ במקום מטען חומר נפץ שהופעל בשלט רחוק. סאקס נפצע קשה, פניו צולקו. הוא נאלץ לעבור תהליך שיקום ארוך ומייגע. לאחר התמוטטות משטר האפרטהייד ב-1981 הוא שב למולדתו והתמנה לשופט בבית המשפט העליון של דרום אפריקה החדשה, הדמוקרטית, הרב גזעית והרב תרבותית.

     

    את כל זה הוא סיפר לי בראיון שערכתי עימו והתפרסם ב"הארץ" ב-1997. הרגע המרגש בסיפורו היה כשסיפר את החוויה המפעימה שעברה עליו כשיצא לחוף הים של קייפטאון לריצת הניצחון שלו.

     

    להבדיל אלף הבדלות, ואינני משווה את מה שעבר עלי לסבל ולתופת של אלבי סאקס, גם אני מתכוון לחזור ולרוץ. כפי שכבר אמרתי לא פעם לחברי, גם אגשים את החלום שלי לרוץ להלוויה של עצמי. I SHALL BE BACK.

     

     

    *

    מוקדש בתודה מכל הלב ובאהבה גדולה לכל צוות האחיות והרופאים של מחלקת המיון והיחידה לטיפול נמרץ לב במרכז הרפואי תל אביב, איכילוב. ובעיקר לאנה, ד"ר ירון ארבל וד"ר שמעון בר-דוד.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/2/09 12:36:

      יוסי,

      לא ביקרתי זמן רב בקפה וההשתלשלויות הרפואיות אצלך מדאיגות..

      מקווה שאתה בסדר ומחלים, תשמור על עצמך - אתה יחיד ומיוחד...

      מצטרף לקודמיי שסוברים שאתה קצת מסובב (התקף לא מורגש בריצה וכו)

       

      רפואה שלמה וחזרה לכושר מלא במהרה

       

      אוהבים אותך

      ארי

        19/2/09 22:48:


      יוסי מלמן,

      התיאור העיתונאי היה מצויין העיקר שתהיה בריא,

      חברי  יובל עופר איש הריצות הוא אשר סיפר לי על כך

      הרבה בריאות

        13/2/09 18:17:
      הרבה בריאות!!
        9/2/09 13:45:

      תשמע מלמן , מזמן כבר לא קראתי כתבה מטופשת כל כך.  מה איפת לנו שאתה רץ כל הזמן. ושאתה מכיר כל מיני פרופסורים לרפואה , יהודים ואחרים.

      כמה ק"מ וכ וכו.  מעניין את הת... 

      אתה עוד זקן שבמקום לדפוק , כי כבר לא יכול. מסתובב בכל מיני ארועים ספורטיבים לפלצנים . - מה חשבת שאתה שונה מאחרים, אז אתה מתרוצץ בכבישים,  נו אז מה.

      הכתבות שלך נגועות באגו מניה ואגו מסז' עצמי - לך תקבל מסז' אמיתי .

      די התיעפנו מהקשקוש החלול שלך , איסתרה בלגינה.....

      וחוץ מזה תהיה בריא . 

        7/2/09 22:04:

      חזרתי ובגדול. לעת עתה רק הביתה. אך לפי עצת רופאי בקרוב אוכל גם לשוב למה שהייתי, פחות או יותר. כלומר גם לריצות ולטריאתלונים שאני כה אוהב ושהפכו לחלק משגרת יומי ולטבע שני לי.

      תודה מכל הלב הגדול שלי (כן כן לספורטאים יש  לב מורחב) לכל אחד ואחד מכם על הדאגה, דברי העדוד, העצות, הסיוע והתגובות.

       אני ממש נרגש.

      יוסי מלמן

       

        7/2/09 18:57:

      וואו. תרגיש טוב.
        7/2/09 15:04:

      יוסי, כיף לראות אותך מגיב. שתחזור בקרוב. מיא
        7/2/09 14:38:

      צטט: תמרקלה 2009-02-04 21:14:52


      יוסי, איזה סיפור מדהים ומרגש - על שני חלקיו.

       

      אתם המרתוניסטים תמיד נחזים בעיני כאלים או לפחות בני אלים ששום דבר לא יכול לעמוד בדרככם.

       והנה אישיות A ורקע גנטי תפסו אותך בסיבוב.

       

      תהיה בריא ותחזור לרוץ במהרה.

       

      ממני קצב של בקושי 6 דקות ו40 שניות .....

      תודה על התגובה והאיחולים. כשאחזור בעוד כמה שבועות לפעילות גופנית אתחילב קצב שלך. אגב את יכולה לרוץ גם מרתון שלם בקצב שלך. 

       

        7/2/09 14:34:

      צטט: זאב כספי 2009-02-04 14:51:59

      יוסקה ,
      לפחות קיבלת את הדיסק של צילום הצינטור ?

      יש היום אפשרות תמורת סכום פעוט לקבל את הסרט . הידעת ?

      תהיה בריא וכפי שהמלצתי לך מקודם

      תעבור לדיג או לשיט .

      אפשר להנות מבלי לסבול ....

      כן קבלתי. תודה על האיחולים.

        6/2/09 20:12:

       

      תשמע, התעייפתי רק מלקרוא על הריצות שלך ... רצתי אחריך, מפוסט לפוסט, בדאגה מרובה.

      אתה מתכוון להמשיך לרוץ? מותר לך?

      טוב שתפסת את עצמך בזמן.

      החלמה מהירה.

       

        6/2/09 16:19:


      יוסי יקירי!

      החלמה מהירה בכול ובגדול.

      ממני "טיפוס C " שמאמץ בחום את שהמליץ עליו  אוסקר ויילד בשעתו :

      "שאם אתה קם בבקר וחש צורך עז לבצע ספורט ו/או פעילות גופנית אחרת (למעט מתן שתן ו/או פעולת מעיים...ומתן ...צוףלבן ו/או בת זוג ). הכבבד והישאר נא עוד מעט במיטה וזה יעבור לך."

        6/2/09 04:29:
      הרבה בריאות והחלמה מהירה ! מקוראת פאסיבית :)
        6/2/09 00:08:
      רק בריאות ואריכות ימים. ממליץ,בהקשר לאירוע הלבבי הזה ,לחפש בגוגל את המושג:

      EXERCISE-INDUCED HYPERTENSION
        5/2/09 22:45:


      ההחלמה מהירה בנאדם

      כל הכבוד על הריצות המשוגעות האלה

      הנה משהו שלא יקרה לי באחריות :-) לרוץ בהתקף לב.

      לרוץ גם ככה זה סיפור קשה מספיק


      החלמה מהירה

      אני מכיר את ד"ר ליבסטר ומלא הערכה אליו!!!!

       

      מהרגע שקראתי את שמו, ידעתי שהמשך הפוסט שלך יהיה אופטימי

      הרבה בריאות

        5/2/09 22:14:

      החלמה מהירה. 

        5/2/09 16:00:

      תרגיש טוב

      בימנו קשה למצוא עיתונאי אובייקטיבי, אמין, ענייני שהוא גם בן-אדם

      אתה מביא כבוד למקצוע

      ישר כוח

        5/2/09 14:48:

       

      יוסק'ה לאן אתה רץ... ?

       

      איחולי בריאות ואריכות ימים.

        5/2/09 14:39:


      איש קטן שלי, עם לב גדול וחזק. מחזיק לך אצבעות (בריצה, של הרגליים...) לפחות לכשתחזור לריצה (ותרוץ לאט לאט)יהיו מירוצים שנרוץ באותו הקצב.... תבקש מהפרופסורים לבדוק את מקור הפלאק בצנרת שלך, שמא זו הצטברות של אבק דרכים וזיעה.... ולא שומנים כל שהם. קריצה

      איחולי החלמה ממאיר מירב מוותיקי הרצים.

        5/2/09 06:41:
      תהיה בריא ותחזור לאיתנך במהרה! בטח שמעת על Jim Fixx ז"ל, ממבשרי מהפכת הג'וגינג, שמת מהתקף לב בעקבות...ריצת ג'וגינג. הוא אפילו זכה להכנס לרשימת a list of inventors who have been killed by inventions they designed אז תבל"א, ושמור על עצמך איש יקר.
        5/2/09 06:40:

      ליוסי: באתי כדי לענות (בתוקפנות אופיינית) לכמה מהתגובות בדיון קודם על זילות השואה, ומצאתי אותך אחרי צינטור. אז כמובן

       

      רק רפואה שלמה

       

       אגב - גם אני רצתי על חוף הים במפוטו, מהיפים בעולם

       

        5/2/09 06:13:

      ליוסף ,,,

       

      מאחל לך שתשמשיך לרוץ ולרוץ ולשמור רק על הבריאות .

       

      בריאות מכל הלב שלי ושלך .

       

      שמור על עצמך , רק אתה יכול .

        5/2/09 06:07:

      יוסי,

      תהייה בריא!

      אני מפנה אותך למאמר שפורסם ב Runneraworld שנקרא:

      SPECIAL REPORT: ARE MARATHONS DANGEROUS?

      המסקנה המנחמת לדעתי - בשל העיסוק בספורט דחית את התקף הלב במספר שנים משמעותי.

      יחד עם זאת, האירוע מעלה תהיות האם בשלב מסויים עדיף לעשות הכנות לפנסייה ולהתמקד בשחייה למרחקים ארוכים ויוגה?!!!

       

        5/2/09 00:33:


      דבר ראשון תהיה בריא.

      תנוח כמה שצריך ואל תמהר לחזור מוקדם מדי להתאמן.

      מקווה שככה יהיה לך יותר זמן לכתוב עוד כמה פוסטים...


      מאחל החלמה מהירה ושתוכל להמשיך להשתולל ולכתוב יפה עד 120. כך תוכל בגיל מופלג להמליץ בבלוג על הצוות הגריאטרי שיטפל בך אז (מי יודע אולי יתמזל גם מזלי...). בינתיים אל תשכח לשתות תמיד מספיק מים (התיבשות מגבירה סיכון לאוטמים).
        4/2/09 22:09:
      בריאות.
        4/2/09 21:14:


      יוסי, איזה סיפור מדהים ומרגש - על שני חלקיו.

       

      אתם המרתוניסטים תמיד נחזים בעיני כאלים או לפחות בני אלים ששום דבר לא יכול לעמוד בדרככם.

       והנה אישיות A ורקע גנטי תפסו אותך בסיבוב.

       

      תהיה בריא ותחזור לרוץ במהרה.

       

      ממני קצב של בקושי 6 דקות ו40 שניות .....


      קראתי בקוצר נשימה את הפוסט. העיקר - מר מלמן היקר - רק בריאות. תמשיך לרוץ. מחכה לקרוא את הפוסט לאחר החזרה לכושר.
        4/2/09 19:17:


      ואני אומרת - שרק תהיה לי בריא עד 80 ק"מ!

       

      שאודיע משהו בקפה? חיוך

        4/2/09 19:14:

      יוסי היקר

       

      מאחל לך החלמה מהירה וחזרה ללא שהות לשגרת חייך ומלאכת הקודש שאתה מבצע באגף השפוי של העיתונות הישראלית.

      ד"א, השיחה שלך עם אנה מרייה טרימונטי (CBC) היתה מעולה.  !Keep up the good work

        א.

        4/2/09 17:31:

      אחד הפוסטים המצחיקים שקראתי.

       

      תחילה - "לבעלי אופי מטיפוס A - המתאפיינים בתחרותיות, בשאפתנות, והנמצאים במאבק מתמיד עם הסביבה," + "גם אם אינכם מכירים אותי טוב, אני יכול לומר לכם כי אני שייך לקבוצה A"

       

      לאחר מכן - "אבל אל תסיקו את המסקנות הלא נכונות. כל העצלנים ומי שאינם מקיימים אורח חיים ספורטיווי עם הרגלי תזונה רעים אל תחפזו לומר לעצמכם..."

       

      אמרת שאתה טיפוס מסוג A, ואז גם הוכחת את זה משפט אחד אחרי זה.... ענק!!! ממש ריאליטי בצורת בלוג.

       

      אבל אל דאגה - אני מסוג B, אז אני אוותר לך ולא אתעמת איתך על העניין...

       

      עכשיו נראה איך תתמודד עם היותך בטטת מיטה לכמה הימים הקרובים - אני מניח שזה יהיה מאבק לא קל - השאלה עם מי! חחחחחחח.

       

      תרגיש טוב ועד 150 (תוחלת החיים עולה, כידוע לך). אני חושב שאתה צריך למסגר את האמרה הזו ולתלות אותה על הקיר:

       

      TAKE IT EASY!

        4/2/09 17:16:

      ואו,

       

      שתהיה לי בריא,

       

      ע.

        4/2/09 16:14:

      האמת היא, שקראתי פעמיים כל חלק על מנת לוודא שאני לא הוזה, והגעתי למסקנה שאין הרבה אנשים כאלו בעולם... וחבל שכך.

      אז כמו שכתבתי שם, מאחלת לך רפואה שלמה, תחזור במהרה למערכת ולבלוג המרתק שלך, ורק בריאות ושלווה!
      מרב.

        4/2/09 15:30:
      אם אנחנו בענייני סיפורים משעשעים, אז אני מכירה מישהו ששכב עם מישהי ופתאום באמצע השלב הבוכנתי היה לו כאב בטן... - זה היה זה!
        4/2/09 15:27:
      הנה משהו מנחם.
      תאורי: בן 40, רזה, מקפיד לרוץ כ 25 ק"מ בשבוע.
      היסטוריה: אבא (שנראה כמוני) נפטר בגיל 55 מהתקף לב.
      מאתמול בערב יש לי לחץ בחזה ואני בהתלבטות אם אני בהתקף לב או שיש לי צרבת.
      קראתי, אני בדרך להבדק.
      לפחות משהו אחד טוב יצא מהסיפור שלך.
      צחי
        4/2/09 15:22:

      יוסי - אתה לא חולה בגופך, אבל אין ספק שאתה חולה בראשך! מה חשבת לעצמך? צרבת? גזים? שיהוקים? בטח הפכת לבדיחת כל בית החולים, כל עולם התקשורת וכל ברנז'ת הריצה  בארץ גם יחד! בנאדם רץ בהתקף לב? כמה כפייתי צריך להיות בשביל זה? כמה חולה רוח, תסלח לי על הביטוי? נפש בריאה בגוף בריא? פחחחחחחחחח.

       

      תהיה בריא, יוסי. רק בריאות - ואני מאחלת לך שגופך הבריא מעל לכל ספק, השרירי, החסון והנהדר, יקרין במשהו גם על נפשך ועל מוחך, וישלח לך בזמן אותות אזהרה, ושההביטחון העצמי המבורך והנפלא שלך לא יגיע למדרגה כה מטורפת של זחיחות!

       

      בפליאה אינסופית, בדאגה ואף באהבה -

       

      מיא עשת (וראש הליפא) 

        4/2/09 15:10:

      מי הוא עיתונאי?

      זה  שאינו מסוגל לעבור התקף בלי לדווח ואפילו לעמוד בדד-ליין.

      תהיה בריא יוסי:))

        4/2/09 14:51:

      יוסקה ,
      לפחות קיבלת את הדיסק של צילום הצינטור ?

      יש היום אפשרות תמורת סכום פעוט לקבל את הסרט . הידעת ?

      תהיה בריא וכפי שהמלצתי לך מקודם

      תעבור לדיג או לשיט .

      אפשר להנות מבלי לסבול ....

      ארכיון

      פרופיל

      yossi melman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין