כותרות TheMarker >
    ';

    הטרדה מינית בעבודה

    הטרדה מינית היא תופעה חברתית.
    היא מתרחשת סביבנו
    בעיקר כלפי נשים אבל גם לא מעט גברים מוטרדים
    מטרידים הם בעיקר גברים אבל לעתים רחוקות יש גם נשים שמטרידות...

    רצינו לפתוח במה לדון בתופעה מההיבט הארגוני שלה.

    הבלוג נסגר בשנת 2009 אך התכנים והקישורים פה לשימושכם. כל הזכויות בחומרים ובמוצרים המופיעים בבלוג שמורים למורית רוזן ובעז קפסוטו.

    פוסטר למניעת הטרדה מינית - לתלייה בארגון

    תקיפה מינית בכנסת - המחוקק פועל בניגוד לחוק

    0 תגובות   יום רביעי, 4/2/09, 16:00


    אתמול, גלי האתר ודפי האתר סיקרו עוד מקרה של תקיפה מינית - הפעם של ניסיון ממונה לנשק בכוח עובדת שלו במשמר הכנסת. הידיעה סוקרה בערוץ 10, ynet, הארץ ועוד.

      
    נדמה שעולם כמנהגו נוהג...  אבל...

      

    מה בכל זאת ניתן ללמוד מהמקרה על יישום החוק, ומה עוד יש לתקשורת, ולאחראים על הנושא בארגונים, להדגיש בבואם לטפל במקרים בעתיד?

       
    בפוסט הנוכחי אנו נוגעים בהבדלים באופן הטיפול הארגוני באונס לעומת הטרדה מינית ולאחר מכן בעקרונות החשובים ביותר לארגונים כדי לשמור על צנעת הפרט של העובדים במקרה של הטרדה מינית כשמעורבת בו התקשורת. 

      
    אז על מה בכלל היתה התלונה? ולמי אמורים להתלונן?

      

    שורר בלבול רב בין המונחים השונים, תקיפה מינית והטרדה מינית, וננסה לעשות בקצרה סדר בין השניים: תקיפה מינית מהווה הגדרה פופולרית המכילה בתוכה אוסף של התנהגויות במגוון מאוד נרחב של חומרה - החל בעבירות מין כגון אונס, דרך ניסיון לאונס ומעשים מגונים, ועד הטרדות מיניות "קלות" יותר. לעומתה, הטרדה מינית, מוגדרת לפי חוק כחמש התנהגויות מאוד מוגדרות, ביניהן גם מעשה מגונה, אשר מגדירה גם נשיקה כפויה כהטרדה מינית, כמו במקרה חיים רמון. 
       
    חובות מקום העבודה במקרה של אונס, תקיפה מינית והטרדה מינית


    פעמים רבות, אונס ותקיפה מינית נתפסים כעבירות דומות או זהות מבחינת ההשפעות שלהם על המוטרדת או מבחינת אופן הטיפול הארגוני של מקום עבודה בתלונה אך הדבר לא תמיד מדויק. 
       
    כבר כתבנו כאן בעבר על הדמיון שיש בין ההשפעות וההשלכות שיש לאונס לבין אלו שיש להטרדה מינית. מקרים מסוימים של הטרדה מינית יכולים לגרור תגובות רגשיות ופסיכולוגיות כגון פוסט טראומה, שמאוד נפוצות גם במקרים של אונס. כמו כן, החשש של נשים להתלונן, הפחד מהתנכלות, והסכנה לעבור "ויא דלורוזה" באמצעי התקשורת או במערכת המשפט גם הם דומים מאוד בין מקרים של אונס ותקיפה מינית לבין מקרים של הטרדה מינית. 
       
    עם זאת, ישנם גם הבדלים מבניים ומוגדרים בין הטרדה מינית ותקיפה מינית חמורה יותר כגון אונס. ההבדלים קיימים בשני מימדים: 
       
    1. ההבדל בתפיסת העבירה: 
     
    בעוד שאונס הוא מעשה אלימות כוחני, להטרדה מינית יש שני סוגים - הטרדה מינית כוחנית שיש בה לא פעם גם כוונה רעה - זוהי הטרדה מינית הדומה יותר לאונס בהשלכותיה. אך יש גם הטרדה מינית שיכולה לנבוע מהבדלי פרשנות בין אנשים, ללא כוונה רעה. אדם שמתבדח בגסות באופן קבוע ולא מבין שיש בדבריו כדי לפגוע או מחזרים אשר לא מבינים את הרמז כאשר דוחים את ניסיונות החיזור שלהם וממשיכים להתעקש, לעיתים אף לכדי חיבוק, נשיקה או נגיעות. 
       
    2. ההבדל ביכולתו של הארגון לטפל במקרה או בסמכותו החוקית לדווח עליו: 
     
    אם ידוע לארגון על מקרה של אונס או תקיפה מינית פלילית שאינה מוגדרת תחת החוק למניעת הטרדה מינית, כל שביכולתו של הארגון לעשות הוא לפנות למשטרה כאזרח מן השורה ולדווח על המקרה. עפ"י רוב, עדיף יהיה לתת תמיכה למתלוננת בתוך הארגון ולהפנות אותה להגשת התלונה בעצמה במשטרה ואפילו ללוות אותה לשם. אולם במרבית המקרים אסור לארגון לטפל במקרה כזה באפיק משמעתי פנים ארגוני, בדיוק כשם שאסור לו לנסות לפתור עבירות פליליות אחרות כגון שוד או רצח. 
     
    לעומת זאת, כאשר ידוע לארגון על מקרה שעשוי להיחשב הטרדה מינית עפ"י החוק (בכל אחת מ-5 ההתנהגויות המוגדרות ככאלו), חובה על הארגון לטפל במקרה, בין אם הוא מקבל מהמוטרדת תלונה רשמית חתומה כנדרש עפ"י חוק, ובין אם הוא יודע על המקרה ממקור אחר כגון מנהלים בארגון, חברה של המוטרדת וכדומה. יש לציין שאפיקי הטיפול במקרה שאין לארגון תלונה רשמית משמעתית תהיה שונה ממקרה שבו המוטרדת חותמת על התלונה כנדרש בחוק. 
       
    בשני המקרים של הטרדה מינית, בין אם יש תלונה משמעתית רשמית ובין אם לאו, אסור לארגון עפ"י רוב לפנות למשטרה אלא הוא מחויב לברר את המקרה ולטפל בו באפיק משמעתי כפי שהגדיר החוק וליידע את המתלוננת על זכותה לפנות גם למשטרה או לבית משפט אזרחי (עוד על חובות הארגון ואפשרויות הטיפול המשמעתי). 
        

     
    איך שומרים על צנעת הפרט של העובדים? 
      
    חוסר הקפדה על צנעת הפרט של עובדים היא אבן נגף ביכולת של ארגון למנוע הטרדה מינית לטווח ארוך, ומונעת מאחראים על מניעת הטרדה מינית ואנשי משאבי אנוש בארגונים לשמוע על מקרים או לטפל בהם כראוי כאשר הם מתרחשים.

      
    במקרה של הטרדה מינית בעבודה, צנעת הפרט של כל המעורבים חשובה, לא רק של המתלוננת עצמה אלא גם של העובד/מנהל עליו התלוננו וגם של עובדים אחרים שיודעים או מעורבים במקרה.

      
    החשיבות שבשמירה על צנעת הפרט קיימת בחוק בראש ובראשונה משום שמטרתו היא שמירה על כבודו של אדם, חירותו ופרטיותו. 
      
    מעבר לכך, במקרים רבים של הטרדה מינית המוטרדת לא מעוניינת שהמטריד בהכרח יפוטר אלא שההתנהגות תפסיק ושהיא לא תצטרך להתמודד עם התנהגויות דומות בסביבת העבודה שלה. במקרים רבים שמטופלים כראוי ע"י מקום העבודה, בשיתוף המתלוננת, אכן ממשיכים הצדדים בעבודתם בארגון. במקרים אלה, ניהול הבירור של המקרה מעל דפי העיתונות, או בקרב עובדים ומנהלים שלא אמורים לדעת על המקרה, פוגעת בפרטיות של העובדים ומשדרת להם מסר בעייתי על הכבוד שמקום העבודה רוחש לפרטיותם. גם אם פרטי המעורבים לא נחשפים בדיון התקשורתי, העובדים עצמם יודעים במה מדובר ותחושת האמון שלהם במקום עבודתם ובאחראית על מניעת הטרדה מינית בארגון נפגעת אנושות. 
       
    בתגובה שמסרה הכנסת לכתב ynet בסיום דבריה נאמר כי "מדובר בעניינים שבצנעת הפרט שמחויבים בטיפול בדיסקרטיות רבה". עם זאת, במהלך התגובה לעיתונות על פני הידיעה כולה, מפורטים רצונותיה של המתלוננת, אופי ההטרדה וחומרתה כפי שעלה כנראה מהבירור המשמעתי, ואף חלק מהדיאלוג שהתקיים עם המתלוננת. אנו חושבים שיש אירוניה בין הרצון של הכנסת לשמור על פרטיות עובדיה לבין האופן שבו התגובה נמסרה לתקשורת ואין לנו ספק שעובדי משמר הכנסת היום חשים שלא שמרו להם מספיק על צנעת הפרט, ולו מעצם הנכונות של הכנסת לדון במקרה בעיתונות. 
      
    יש לזכור שגם עיתונאים רבים ואנשי יחסי ציבור מנוסים לא תמיד מכירים את ההבדלים בחובת הדיווח שפירטנו בין מקרים של הטרדה מינית ואונס, ולא מכירים מספיק את החובות שהחוק מטיל על ארגונים לטפל בהטרדה מינית באפיק משמעתי "בתוך הבית" כאמצעי לשמור על צנעת הפרט של העובדים, ובראש ובראשונה של המתלוננת.  

       
    לכן, התגובה היחידה שאנו ממליצים לארגונים למסור לתקשורת, או לכל גורם שלישי שאינו עובדו, היא שהארגון לא מוסר מידע ספציפי על מקרים של הטרדה מינית לאף אחד למעט לעובדת עצמה, כדי לשמור על צנעת הפרט של עובדיו. אנו ממליצים לפרט באוזני הכתב את הנהלים שיש לארגון בנושא, את ההתייחסות הארגונית והניהולית למקרים של הטרדה מינית, את אמצעי המניעה שהארגון נוקט עפ"י חוק כגון קיום הדרכות, ואת אופן הטיפול במקרים באופן כללי.

      

    עדכון 18/2: והפרשה משתלשלת, והכנסת פועלת בניגוד לחוק הטרדה מינית ופונה למשטרה בניגוד לרצון המתלוננת, והתקשורת חוגגת...

      

     

    קישורים נוספים 
    לתוכן העניינים המלא של הבלוג


    לסדנה לאחראים על מניעת הטרדה מינית בארגון

      

    ולמשפטנים שבינינו: אורית קמיר על החובה והזכות של הכנסת כמעביד לאור המקרה

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      עוד על HRD - יעוץ למשאבי אנוש ופיתוח ארגוני

      פרופיל

      בעז ומורית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רוצה לקרוא עוד?

      תגיות

      לומדה למניעת הטרדה מינית - eLearning - להדרכת עובדים

      רשימה

      רשימה

      פוסטים אחרונים על הטרדה מינית בעבודה