בשבוע שעבר התפרסם דו"ח ממדי העוני והפערים החברתיים של הביטוח הלאומי. זו ההזדמנות החצי-שנתית של העניים לקבל כמה כותרות מהעיתונות האדישה בדרך כלל, ושל השמרן התורן לומר משהו חסר-רגישות. הפעם סיפק את הסחורה היטב ראש הלמ"ס, פרופסור שלמה יצחקי, שהצהיר במסיבת עיתונאים שקו העוני הוא קו מטופש. הוא דאג להוסיף שהסיבה היחידה לכך שקו העוני ממשיך להתפרסם במתכונתו הנוכחית היא "שתהיה לשר הרווחה הזדמנות להופיע בטלוויזיה".

האמת היא שלא חסרה ביקורת לגיטימית על צורת המדידה הזו (קו העוני בישראל מחושב לפי 50% מההכנסה הפנויה החציונית למשפחה). הרי ברור לכולם שהקו הוא שרירותי, ושאין הבדל ברמת החיים בין מי שנמצא 100 שקל מתחתיו לזה שנמצא 100 שקל מעליו. גם ברור שמאחר שמדובר בנתון יחסי, גידול במספר העניים יכול באותה מידה לנבוע מירידה בהכנסה שלהם (כמו הורדת הקצבאות ע"י נתניהו), או מעליה בהכנסה של מישהו אחר. גם מי שמסכים שבשני המקרים מדובר בתופעה שלילית של הגדלת הפערים יכול לבקש מדידה שתבדיל בין שניהם.

אבל המתקפה של ראש הלמ"ס, מעבר לטפשות שבהתנדבות שלו למלא את תפקיד אויב העניים התורן, היא גם צבועה למדי. צבועה מפני שבניגוד לרוב הציבור והעיתונים, הוא בטח דווקא קרא את דו"ח העוני. ובדו"ח העוני מופיעים לא רק קו העוני (או תחולת העוני – כלומר שיעור האנשים הנמצאים מתחתיו), אלא גם מדדים אחרים לעוני וחוסר שוויון, כמו מדד ג'יני, או מדד FGT שמודד את עומק העוני (כלומר כמה רחוקים העניים מקו העוני).

המתקפה היא גם פשטנית, משום שלדילמה על מדידת העוני – אבסולוטית לעומת יחסית – אין פתרון בית ספר. זו שאלה של השקפת עולם חברתית כוללת, ולמעשה אין מנוס מלמדוד גם אבסולוטית וגם יחסית, ולפי מספר מדדים. חלקם לא נמדדים אך הלמ"ס היה יכול לספק בקלות, כגון השינוי בכוח הקנייה של משפחה ענייה (לפי סל מוצרים רלבנטי אליה ולא מדד המחירים לצרכן). אין מנוס גם מלהמשיך ולמדוד באופן עקבי, כדי להבין את המגמות. גם אם המדד מוטה או בעייתי, זה לא משתנה הרבה משנה לשנה. לכן מעקב אחר מגמות רב שנתית על פני מספר מדדים הוא הדרך היחידה לקבל תמונת מצב מלאה. כמי שמזיע לא מעט כדי להבין את נתוני הלמ"ס והביטוח הלאומי כאחד, אני יכול לומר שאת זה אף אחד מהם לא טורח לספק.

אף אחד גם לא טורח לספק לתקשורת סיכום קצר, בשני משפטים, של מסקנות המדידה. השנה, למשל, הייתי כותב את הסיכום הזה כך: התייצבות בתחולת העוני, עלייה קלה בחוסר השוויון ועלייה קצת משמעותית יותר בעומק העוני. לעומת זאת, אבסולוטית נראה שכוח הקנייה של משפחה ענייה לא השתנה משמעותית (למרות שקשה להבין את זה מהנתונים). לא תמונה אופטימית במיוחד, אבל אני בטוח שאחרי כמה שנות נתניהו עוד נתגעגע לדו"ח עוני כל כך חיובי.

אבל מה שצד את עיני בדבריו של הפרופסור היה דווקא משהו אחר. במשפט אגב הוא אומר ש"מדידת עוני צריכה להיות מדויקת כמו מדידת עושר או גובה". שזה מעניין, כי עושר הוא משהו שהלמ"ס נמנע באופן שיטתי מלמדוד. בעוד שבארה"ב למשל אפשר לקבל מידע על הכנסות העשירון העליון, המאיון העליון, האלפיון העליון, המאית-אלפיון העליון וארבע מאות המשפחות העשירות ביותר, בארץ המידע הוא לפי עשירונים בלבד. בארה"ב גם מודדים את כל ההכנסה, כולל הכנסות מהון ומרכוש, ואילו בארץ מודדים רק את השכר. אין מה לקנא בהם, הפערים אצלם עולים הרבה יותר מהר מאצלנו, אבל לפחות לא מסתירים את המידע. זו לא רק אשמת הלמ"ס. למעשה, פרופסור יצחקי מאשים במקום אחר את משרד האוצר (באמת שניסיתי לא לכתוב עליהם לשם שינוי אבל הם נדחקו גם לכאן ברגע האחרון) בהסתרת נתונים על הכנסות מהון.

וזה לא המידע היחידי שקשה להשיג על עושר בארץ. למשל, סטטיסטיקה על רווחי חברות קשה להשיג באופן זמין. או ריכוזיות במשק – BDI שהיא חברה פרטית מפרסמת מדי פעם דו"ח על מידת השליטה של 18 המשפחות הדומיננטיות במשק. לפי הדו"ח מ-2005 הן שלטו ב-32% מהכנסות המגזר העסקי. הלמ"ס לא דאג מעולם לספק מידע מסוג זה.

זה לא דבר של מה-בכך. למעשה, כל הדיון החברתי-כלכלי בארץ הוא מוטה מעיקרו בשל היעדר נתונים על עושר. אנחנו דנים בפערים בין עשירונים של שכירים, בשעה שהיחסים בין הון לשכר לא זוכים לשום תשומת לב. אבל הקונפליקט המעמדי האמיתי נמצא שם, הרחק מאור הזרקורים, והשינויים בו דרמטיים הרבה יותר מהשינויים בין השכירים לבין עצמם. קשה מאוד לאשש את הטענה הזו בלי לנבור בארכיונים ובמאזני חברות, אבל הנה למשל יחס שאיש אינו מודד, ושעשוי ללמד משהו על הדינמיקה של הון לעומת שכר. הדיבידנדים שמחלקות 100 החברות הגדולות בבורסה של תל אביב, כאשר הם מבוטאים כשיעור מהתמ"ג, עלו מ-1.2% ב-2003 ל-3.8% ב-2007. יותר מפי 3 בתוך ארבע שנים. קשה להסיק מזה מסקנות ללא נתונים נוספים (שאיש אינו טורח לספק), אבל זו אינדיקציה מעניינת.

אז לסיכום, כדאי שימשיכו למדוד בכל הדרכים את העוני, שהולך לעבור קפיצת מדרגה בשנים הקרובות אם להאמין להבטחות של ביבי. וכדאי שבמקום לקטר על קו העוני, יתחילו בלמ"ס לספק לנו קצת מידע על העושר. גם הוא הולך לקפוץ בשנים הקרובות, וכדאי שכולנו נדע איך בדיוק מתחלקת העוגה ומה תמונת המצב המעמדית האמיתית בישראל.