
"צה"ל לד"ר אבו אל-עייש: זו היתה טעות מבצעית" וואלה.
יש לי רק בת אחת (ואח תאום שלה). היא בת תשע, ולשמחתי וככל הידוע לי, לפי שעה היא לגמרי בחיים. אחרי בית ספר צילצלה לשאול מה שלומי, לספר מה היה בבית הספר היום ולשאול אם היא יכולה לישון אצל בת דודה שלה בשישי. מתוקה. ככה שנבצר ממני - שוב, לשמחתי - להבין מה בדיוק מרגיש מישהו ששלוש בנות שלו כבר אינן בין החיים. עכשיו הוא אדם נקי לפי כל הסטנדרטים של מערכת הבטחון הישראלית. וואלה. הייתי רוצה לחשוב שעכשיו הכדור אצלנו, אבל יש עם זה שני כשלים עיקריים: האחד: שאת הילדות האלה ככל הנראה לא נצליח להשיב לביתן. השני: יותר מדי פעמים כשהכדור אצלנו אז באורח פלא נהרג מישהו. |
Shulamit Near
בתגובה על מגיע לו שיכתבו עליו שיר
תוגת אבי
בתגובה על דמיון מודרך
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נעזוב את זה ככה.אפשר אולי להתבייש קמעה לפני שממשיכים הלאההכאב קשה מנשוא התסכול
כהות החושים אטימות הלב
הלנצח נהיה אדישים ומטומטמים?
נכתבו הרבה מילים על רצח בנותיו של ד"ר אל-עייש, אבל לא נכתבה דיעה כזו. אני בעד הבקשה לעצור לרגע, לפני שהופכים דף. למעשה אני מוקסמת ממנה. היא נראית לי החלק הקשה ביותר בסיפור.
הכל מותר
תודה
מה שצריך לעשות בפעם הבאה, זה פשוט לשקר...
חיי המדף של השקר, ארוכים יותר משל האמת בארצישראל 2009.
האמת אמרה לפני חודש שבכלל לא ירינו על ביתו של הד"ר ההיסטרי... מה הוא צורח ככה ?
אחרי זה האמת אמרה שאם ירינו, אז זה בגלל שירו עלינו משם, אחרי זה הופיעה איזו צדיקה שצרחה על רופא המתחזה הזה, שהוא בכלל לא עירני ולא שם לב שהבית שלו מלא מחבלים שהפכו את המטבח שלו למעבדת נפץ ואז האמת שנאמרה מפיו של אחד מח"ט גולני, או צנחנים או מח"ט הטמטום, הסבירה לנו שהתחקיר מראה שזה בכלל חומר נפץ חמסי ולא כזה שמשתמשים בו בצה"ל...
בקיצור, אם רק היינו משקרים כמתבקש ואומרים נגיד "כן...ממש וגם רצחנו את ארלוזורוב, אה ? "
אף אחד לא היה ממשיך להתעסק בפרשה השולית זו, אבל אנחנו לא יודעים לשקר...רק אמת אצלינו.
מה שהיא אמרה.
וגם הכול.
מותר לשים את זה?
http://cafe.themarker.com/view.php?t=838895
הכולהקול כל כך מקולקל ..יש לנו מומחיות בלהיות אדישים
כשמגיע רגע האמת - האמת שלנו לצערי :(
אני בלי בושה אומרת - בתור אזרחית אני מתביישת.