| בואו לשמוע סיפור מהחיים, הכינו את הממחטות. אימי חולת אלצהיימר מזה 5 שנים. אבי החזיק מעמד לידה עד לפני שנה ונפטר. נאלצנו להעסיק בחור ובחורה פליפינים שטיפלו בהורים הסיעודיים, ב-2 דירות קיבוץ סמוכות. השניים עשו עבודת קודש, טיפלו במסירות עצומה, הפכו להיות חלק ממשפחתנו וגם התאהבו, מותר להם, נכון? גם הם בני אדם. יש תינוק משגע. אימי כבר לא מדברת, צמודה לכסא גלגלים. מי מעלה חיוך על שפתיה? רק התינוק. אבל יש חוקים ברורים, את התינוק נאלצים לשלוח לפיליפינים.הבחורה חייבת להמשיך לעבוד, ואנחנו מוכרחים אותה כי מי יטפל כך באמא שלנו? אולי מישהו מכם יוכל להשיא לנו עצה, מה עושים כדי לא לשפוך את המים ולא לשפוך את התינוק בביורוקרטיה הזו? יש כאן אולי אדווקט? כך אמי היתה וודאי שואלת. |