האם יכול להיות שבעיית האנושות היא אחת, ומשותפת לכולנו? חסך עצום מימדים בתחושת עצמי מחוזקת . כמה שזה נשמע בנאלי ולעוס עד דק בעידן הזה שלנו. כל אדם שהכרתי, שוחחתי עמו לעומק או התבוננתי בו מהצד גיליתי שחסר את אותו המרכיב ה"סודי" של ביטחון עצמי אמיתי, אותו לא השכילו (בלשון המעטה) להקנות לו הוריו ומלמדיו. יושבים אנשים בטיפולים פסיכולוגיים שנים על גבי שנים, ממשיכים לאימון אישי, סמים,תורות רוחניות למיניהן ,קבלה , עד לחזרה בתשובה. האמנם אין בכוחו של איש או אישה לחזק את לבו ובטחונו הפנימי של ילדיו, יוצאי חלציו? מדהים. מילה אחת ביום (עדיף , כמובן, יותר) " אני אוהב אותך" "בכל אשר תבחר אני סומך על חכמתך, שיקול דעתך,עליך" "אני בטוח שאתה יודע בדיוק מה שנכון עבורך " והכי חשוב "מותר לך לטעות-זו הדרך היחידה ללמוד" " בכל מקרה אני עומד ממש כאן, מאחוריך, מלווה אותך באהבה, ולעולם לא אתן לך ליפול. אבל אם זה יקרה- אושיט ידי לך להעמידך חזרה על רגליך" מיום לידתך ועד יום מותי. עולם של אנשים שבעי רצון, המתמודדים עם משברי החיים בהצלחה וצומחים מהם למקומות גדולים יותר, כשבליבם ידיעה של אהבה, זו הראשונית, של אבא ואמא, שתהיה שם תמיד, זו שטוענת אותם באנרגיה של אהבה עצמית שכזו, אשר מאפשרת להם לאהוב אחרים-באשר הם , ללא תנאים. פשוט אהבה. |