אחד מהדברים שאני הכי אוהבת לעשות, הוא לנהוג. 

זו לא רק הנהיגה הפיזית, למרות שתמיד אהבתי לשחק במכוניות כשהייתי ילדה. זה בעיקר הזמן שלי להיות איתי ועם עצמי, בלי כל רחש של עצמים שנוחתים בהפתעה מלאים במיץ ויטמינצ'יק על ריצפת סלון, בלי טלפונים מלאי אמפטיה מפקידת בנק שמוסרת לי בניסוח מלא דאגה: "אם לא תסגרו את המינוס, תשלמו עמלות וריביות פיגור וזה חבל..." ואני מרגישה כמה היא מיוסרת ומזדהה עם הכאב, בלי צרחות מלוות בקריאות: "אמא תגידי לו" שלאחריהן נשמעת קריאת הנגד מטעם הקטגור הראשי: "אבל היא התחילה", ככה בלי כל אלו, פשוט להיות עצמונית לזמן מוגבל. 

ומה קורה אז לאחר ההתנעה? הכל קורה, ה כ ל!!! 

לפתע חוסר היכולת והמוטיבציה לשוחח עם בני אדם מעל גיל עשר שבדרך כלל  מלווה את שיגרת היום בבית, מתחלף במוטיבציית על להטרידם טלפונית בכל מחיר כי...יש לי עוד כמחצית השעה עד אשר הגיע לנקודת היעד ואני מתחילה ללחוץ על הלחצנים הקטנים ולבדוק על פי סדר הא' ב' מי הוזנח בתקופה האחרונה ותמיד מרענן לשמוע מעברו השני של הקו את  נימת הפליאה המלווה לא פעם ב: "גלית? את חיה?"

שמתם לב לתופעה המוזרה, שמרבית השיחות שלנו לברור דופק ושלמות חברינו מתבצעות מהדרכים?  

ניתן לזהות את העניין בקלות, שכן זה נשמע בערך כך: ""מ ...נש...מה? שנים לא די....רנו" (רמז קל לכך שהאדם משוטט באותם רגעים בחורים שאינם מסומנים על המפה). אם גם אתם חוויתם זאת, תהיו בטוחים שהחבר תקוע כנראה בתוך פקק ולפני שהתאשפז מרצון מפאת שעמום וייאוש, חייג אליכם כמוצא אחרון, מה גם שזו אחלה הזדמנות להפגין בכם התעניינות אמיתית. 

מה עוד קורה בנסיעות הללו? זה ברור. יש גם את אלמנט השירה בלי ציבור, זו שרובנו חוטאים בה. הדיסק או הרדיו מוגברים ואנו מרגישים כאילו יצאנו ממחזמר שנכתב אודותינו ומגיעים לאפקטים שאפילו בימת האמבטיה ומיקרופון ראש הגשם המותקן בה, לא ידעו שכמותם בימינו המוסיקאליים ביותר. 

ובכל כל השירה הרמה הזו, תמיד מגיע הרמזור המקולל, בו לפתע אנו מפסיקים באחת את פאתוס השירה ועוטים ארשת חמורת סבר של אנשים מן היישוב. והנה ברקע כבר מבצבץ לו מקום היעד ואנו מתנחמים בכך שבתום יום, בדרכנו הביתה, נזכה שוב לעונג הזה בשידור חוזר וסביר להניח שגם נצליח להפטיר איזו אנחת לאות עמוקה בשובנו ונאמר לבת או בן הזוג: "ערב טוב, תשמע/י הנסיעות האלו הורגות אותי, איזה יום". 
 

על זה נאמר לא רק "בון ווייאז''" כי אם "בונבון של ווייאז'" ורק שבכל כל זאת ננהג בביטחה, נתרכז בנהיגה ולא ננהג להתרשל בה.

שלכם
גלית  

(מתוך 'תכלס', תאריך 05.02.09)