0
| קילוף הרגש הנכון מבעד למסננות הדעת אני מתפזר בין השתקפויות האור אל תוך צבעי הקשת הגדולה. מארזים של זמן מתכנסים בין דמויות השלכת הדלת נטרקת לאחור האוויר קריר למגע השפתיים. ידיי עמל פועמות בארץ את צבעי האדמה הטובה ריח הבוץ עולה בנחיריים טיפות של גשם ראשון. הפנים סתורות במסכות ההכרה הצליל לא נישמע על הד השפתיים הכאב נאגד להבנה ציר החיים והמוות. |