0
| היופי נאגד בשולי הנהר מאובנים זכי זמן משב בשלכת המילים הנכונות צעדים קפואים על הארץ. כאבי הבושה מנגנים ברגש לוחות צפנים לבנים למגע האור הרעד פולש בתבנית שירת ביכורי ארץ. הרעד פולש בבשר עננים לבנים של חורף מאגנים של אוניות טבועות טרופת הנהר לא משקרת נצח ישראל. שחור פולש בעיניי היופי ידיים ארוכות למגע האור לכה כהת ציפורניים מבעד לסדקי הנפש הפרוצה. |