מעבר לקשת בענן
שירה נאו-קוביסטית...
ארכיון
0
אור יום
| חליפות המוות מבכות את מעיי הנפש החידלון מרצד בקשקשי הסדקים הצבע קולף עצמו לדעת בתמונות בלות זמן. מלחים של מים מתוקים שרים לך על אהבה הרוח מכה בשערם החרוך עינייהם כבויי הכרה. עשן מכחיל במיתרי הרוח רקמת עלים בירוק כהה על מדי הפחד הקלים רגליים רצות על אדמת העמק. שקט עכשיו אני עוצם עיניים כבדות המסך עולה בשמים השמש מנשבת לטוב. |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה..*