0
| אנשי המכונות על מדיהם הכחולים נושקים לחפצי מתכת בלים בוהק התבנית בעיניי המתבונן דעת הנהר ופישרו. הקסם מרצד מעיניי הדוגמנית אני נמס אל צירי המים לבי מפעם מיתריו חרישית אני לא מכאן אמרתי לעצמי. משטחי הבוהק השקופים מעטרים קווים בשמים לוחות חישה לאלוהי המילים הנכונות זאת שעת הסופה והרעם. חפצים פזורים בחלל החדר סדר אנושי לתחושה אני מצייר בצל הקירות מארגים שלמים של הבנה. |