0
| וואלס איטי במחושי הרגש מעצורים רופפים על אופני הזמן האור נושק לאודם השפתיים הלהבה צורבת בבשר. איגוד האותות השלווים מרומי ארץ ההרים ועד לעמקי הנהרות המים מפארים באד הרוח. הערפל פולש בתדר צורות של חוסר הכרה שעת ירח חסרה הלילה עוטר בכוכביו. שמים כחולים של זמן אני נמס אל תוך כאביי השקט מרפא בפחד מעגלים סמויים של דעת. |