0
| השקט מערפל באור אדוות כסופות משך שדות שיבולים עטורי רהב צבעי הארץ שלי. פרגים אדומים של רגש פולשים מבעד למחוגי הזמן גלים סוערים על פני המים תבניות של בראשית נמה. גופי הגברים חבולי משך צלקות המוסר הנכונות הינה אני פותח חלון ללילה ציפורים שחורות עפות במנוסה. הרעש מקרטע בגבולות המכונה שרשראות רומסות בארץ לוחות שעונים חסרי הכרה געש הרים כבויי כאב. |