לפני חודשיים בערך עלתה לאוויר בערוץ 2 כתבה על צימרים לפי שעה. רשת האינטרנט סערה מתגובות בעקבות הכתבה שזעקו על חוסר מוסריות והלגיטמיות של צימרים שמאפשרים זאת. אני לא חושבת שאני יכולה לטעון שזה עניין מוסרי במיוחד, אבל כבעלת צימר אני מבינה שאם אני לא ארוויח מזה-מישהו אחר ירוויח, ובסופו של דבר זהו עסק שצריך להיות רווחי. גם למכור שוקולדים לאנשים שזקוקים נואשות לדיאטה לא נראה בעיני מוסרי או באנגים בפיצוציות בתל-אביב, אבל כך הדברים עובדים בעולם מטריאליסטי. התופעה רווחת, הצימריסטים לא המציאו אותה, הם פשוט קראו לה בשמה. לפני זה אנשים פשוט היו משלמים ללילה שלם ונעלמים אחרי שעה וחצי. ואני דווקא רוצה לספר סיפור- שאני מבינה שהוא לא מייצג- אבל אחר. בחודשים האחרונים מגיע אלינו זוג חמוד, כל פעם למספר שעות, במיוחד בשעות הבוקר. תמיד אחרי הביקורים שלהם הם מרימים טלפון, מוודאים שראינו את הכסף שהם השאירו ושהכל בסדר. וכך, לאט, לאט, משיחה לשיחה למדנו להכיר אותם והם אותנו. בשיחה אחת, ממש לא מזמן, הבחורה נפתחה וסיפרה לנו שהיא גרושה והחבר שלה רווק. יש לה בבית שתי ילדות קטנות ובכלל היא מתגוררת עם ההורים שעוזרים בגידול (לא קל להיות אם חד-הורית). היא סיפרה שהיא לא מרגישה בנוח להביא אותו לשם. והוא גר רחוק- כמעט שעה וחצי מהעיר שלה. אז הוא בא לבקר אותה בעיקר וזו דרכם להיות ביחד. בתוך הכאוס הזה שנקרא החיים שלה, השעות האלו הופכות אותה לשפויה, למישהי שעוד אפשר לאוהב ולחזר אחריה ולחשוב שהיא מושכת ונהדרת. ולנו יש מנהג כזה, שבשיחות וידוא שלה לאחר הביקור אנחנו מאחלים לה שתפסיק לבוא אלינו, שהוא יתברר כבחור יציב ונהדר שאפשר להכיר לילדות, שלא יפגע בה ובהן ושיגרום להוריה להרגיש גאים. |