היום התפרסם באנגליה מאמר שכתבתי בכתב העת לתקשורת Media History. שמו של המאמר :

 Harold D. Lasswell's Analysis of Hitler's Speehes.

המאמר הינו פיתוח של אחד הפרקים מעבודת הדוקטורט שלי, שעסקה בלוחמה הפסיכולוגית במלחמת העולם השנייה. המאמר מציג דרך מעניינת לניתוח נאומי מנהיגים, דרך המסתמכת על ניתוח מרכיבים מתחום התקשורת הלא מילולית. מדובר למעשה בניסוי שנערך במהלך המלחמה בו נותחו נאומיו של היטלר על פי מאפיינים מתחום התקשורת הלא מילולית. במאמר מגולמים שני נושאים מרתקים. מצד אחד, הניסיון לצבור מידע על בסיס ניתוח שיטתי של מאפייני התנהגות קוליים. מצד שני השאלה "האם ניתן לכמת (להכניס למשוואה) כל פעילות אנושית?".  התשובה מורכבת. מצד אחד, נדמה כי מעקב דיאכרוני (לאורך זמן) מסוגל לתת תוצאות ראויות. מצד שני, אדם איננו גוף שמימי כדוגמת כוכב לכת אשר ניתן לחזות את מסלולו בחלל. במאמר עסקתי בשאלה מדוע אנו חשים ביטחון במספרים? מדוע המדעים המדוייקים נוסכים בנו תחושת ביטחון?  מידע מתמטי מבטל את הצורך בהתערבות אנושית. משוואה מתמטית נכונה הן בתל אביב והן במונטריאול. יחד עם זאת, המדע לכשעצמו, כל מדע, הינו יציר אדם. והאדם כזכור, הוא בלתי ניתן לחיזוי, וגם איננו חף מטעויות.

היום העברתי הרצאה בקורס בטכניון, ההרצאה עסקה בסוגית באג 2000. זכרו שאת באג 2000 יצרנו בעצמנו מתוך רשלנות כלשהי. באג 2000 מציג את העובדה שגם המחשבים  עלולים לטעות, מכיוון שמפעיליהם בני האדם טועים לפעמים.