ביום חמישי אחר הצהרים שהילדים אצלו אני מרגישה ריקנות כזאת. בארבע חמש כבר אין בעצם מה לעשות, מה מה עוד יקרה היום שלא קרה עד עכשיו? במילא ביום ראשון מתחיל עוד שבוע אחד. סידרתי את השולחן. שחררתי אותה הביתה. שמתי לב שהיא יודעת שבימים שהילדים אצלו אני בעצם מתנהלת באיטיות ובכבדות כזאת. פעם פגשתי מכרה אמריקאית אחת שהעסיקה מזכיר ולא מזכירה וחשבתי לי אז גם אני רוצה. יעשה לי קפה, שרירי כזה. אבל כמו כל ההבטחות הגדולות, גם זאת נחתה לה ברכות לתוך עננת המציאות ונשתכחה לה. בעצם יש לי מליון דברים לעשות ולסדר. מחר יהה עוד יום. תמיד בחמישי אני חושבת לעצמי טוב לא חשוב. זה מאד מוזר לנהל בלוג.
שירה
|