(הכותרת, למי שלא היה בסביבה בזמן הרלוונטי, נלקחה הישר משנות התשעים - פראפרזה על קטע משיר של "נושאי המגבעת") 

 -------

"תגידי, אהם, אפשר אולי להציע לך חברות?"

אח, בימים הפרחחיים של אחרי הגירושים,  המשפט המפגר הזה - שמשמעותו נטולת הסנטימנטים נגעה לאישור הדדי בתוכנת IM או רשת חברתית זו או אחרת - יכול היה לחולל פלאות. לא לבדו, כמובן. קודם היית צריך להבריק, להיות שנון, חם במידה אבל לא לחוץ, כל מה שצריך כדי לחזר. לכאורה מדובר בבקשה מנומסת להמשך התקשרות, למעשה מדובר בהדהוד דיגיטלי של ההצעה המהוססת בדרך חזרה ממסיבת הכיתה, עם ריח הדבק ואורן באוויר. ומאחר ובאינטרנט, כמו באינטרנט, מי שיודע להתנסח בכתב הוא בלונדיני ואם הוא מצליח לעשות בתזמון הנכון הוא יוצא גם טייס, הרי שהשחלתו לשיחה ברגע הנכון עשתה את העבודה.

יש לי כרגע 132 "חברים" בקפה, ואני נשבע לכם שטוב לי עם האהבה שלי ואין לי חשק  או כוונה להשחיל אף לא אחד מהם. אז איך כולם הגיעו לכאן?

קראתי את הפוסט של אדם שוב לגבי החברים בקפה, בו הוא מסביר מדוע הוא החליט להפסיק לאשר חברויות באתר למי שהוא בכלל לא מכיר. אם הבנתי אותו נכון, שוב רואה בקפה מקום שהוא יותר לינקדאין מאשר מייספייס, וכמקום כזה - ה"חברים" הרשומים בכרטיס שלך אמורים להיות בעלי ערך, לא אותות ניצחון שנאגרים בתחרות מי זכר האלפא. מכיוון שכך, ומכיוון שהמערכת מאפשרת לך ליצור תקשורת לאנשים לא מוכרים באמצעות חברים משותפים, שוב מעדיף להשאיר אותה עם כמה שיותר Signal over Noise. 

בפוסט תמצאו את אחת התגובות החביבות ביותר, של מיכל וי,  שתהתה בתום:

"בדיוק תהיתי איך זה שכמישהי שלא כתבה על עצמה אף פרט מזהה (מלבד שם פרטי וגיל), ועדיין מתלבטת בנושא קיבלתי עשרות בקשות חברות (לא שזה לא עשה לי נעים ). המחשבה הראשונה שלי היתה שזה באג במערכת. נראה לי שכל מי שנרשם אחרי, נשלחה בשמו אוטומטית בקשת חברות לכל אלה שכבר היו רשומים. יכול להיות?"

בתגובה אחרת בהמשך , עומד דרור עזרא  על הנקודה: "לפי מה שאני מבין המערכת של החברים מאפשר עדכון בתכנים שלהם בלי ללכת לחפש". ואכן כן - אם אין לך זמן לשוטט בכל פינות הקפה, ונתקלת במישהו שתרצה להתעדכן במה שהוא כותב - מה יותר פשוט מלהציע לו חברות? 

אתמול בערב שמתי לב למספר החברים שלי (הוא גדל מאז בארבעה, אגב), ונהייתי טיפה לחוץ: האם באמת הפכתי לשרלילת-מייספייס? עבדתי קשות על השם המיזנתרופי שלי, ופתאום ככה? עברתי על הרשימה, ולהלן המסקנות:

 1. רוב האנשים ברשימת החברים שלי (זה אומר קצת יותר משישים) הם אנשים שאני מכיר בצורה כזו או אחרת. ככה זה כשאתה פועל בביצה קטנה כל כך הרבה זמן. 

2. לא מעט אחרים הם אנשים  שלא אכפת לי להכיר - או לפחות לעקוב בצורה נוחה אחרי התכנים שהם יוצרים פה באתר. בעיקר אנשים העוסקים בתחומים הקשורים לעבודתי ו/או מעניינים אותי. זו הרי העילה להיווצרותו של הקפה. 

3. החלק השלישי - אנשים שביקשו להצטרף לרשימת החברים שלי. מתוך נימוס והגינות בסיסית אני תמיד מאשר. כמעט בכל רשת חברתית שאני חבר בה. לא שאני לא סנוב - אלוהים עדי שטרם ראיתם כלום - אבל אדם שמציע לך חברות ואתה מתעלם מזה, ובכן, אני מקווה שיש לך סיבות טובות מאוד, כי הקארמה שלך מרעה את מצבה.

אין לי זמן, באמת, לשוטט ולפעול בקפה כמו שהייתי רוצה. יש עוד סדרה של רשומות לקראת הפאנל בו אשתתף בכנס דה-מארקר בעוד שבועיים שאני עוד לא יודע מתי אספיק להעלות אותן (הבהננצל את נוכחותם המשוערת של אדם ואסף בפוסט,  ונבקש מתן אופציה לפרסום פוסט כ"טיוטא", שלא תועלה לאתר עד לאחר שתשלים את ניסוחו). רשימת החברים שלי באתר היא הדרך הטובהביותר לקבל עדכון נוח, יומיומי, לגבי איפה הייתם ומה עשיתם, בקפה. זה שווה לי לא מעט. שלא לדבר על העובדה שכל הגיג שיימלט ממקלדתי כאן ידוור ל-132 איש, לפחות (עוד האצבע על כפתור אישור החברות נטויה, כאמור).

מנסיון של שנים ארוכות במדיה מקוונת אני יכול לספר לכם שאם קוראים אנשים במשך זמן ארוך, במיוחד בסביבה חברתית הכוללת בלוגים ופורומים, לומדים להכיר אותם לא פחות ממה שאתם מכירים מישהו שעבדתם איתו איזו תקופה לפני כמה שנים. אם לא יותר טוב. אפשר ליצור ידידויות, בריתות, שותפויות עסקיות, יריבויות וכמו שנזכרתי בתחילה  בימי הרווקות השניה שלי, גם קשרים, אהם, בלתי אמצעיים. 

ואם מישהו שהוספתם לרשימה מתגלה כספאמר ו/או נודניק או סתם אחד הרבה פחות מעניין ממה שחשבתם - נו, מאלו תמיד אפשר פשוט להתעלם. בקיצור, וסליחה על טון הניו אייג' המפגר: מותר לכם להיות ידידותיים בקפה. ממילא מהר מאוד תגלו למי יש לכם כוח להיות נחמדים, ולמי לא.