לפני 3 שנים הייתי על הגל. החזקתי משרה במשרד יחסי ציבור חשוב. משכורת נאה. הכל הלך מצויין. ואז זה התחיל. כאבי בטן. והם לא הפסיקו הם רק התגברו והתגברו ונמשכו בשילשולים נוראים. התעלמתי. ניסית להמשיך בחיים כרגיל למרות הקושי. חשבתי שאולי זה יעבור מעצמו כמו שזה קרה כבר פעמים רבות. לא במקרה הזה. המצב רק החמיר. כל גיחה לשירותים המים באסלה התחילו להצבע באדום. כן, דם.

לא יכולתי יותר להמשיך בעבודה, הלחץ , הנסיעות, החלטתי שאם אני רוצה להתרפא אני חייב לנוח. בבדיקת קולונוסקופיה (זה שדוחפים לך מצלמה לתחת) הרופאים איבחנו התקף חמור של אולצרטיס כולטיס (ככה הם קוראים לחיה) ומיד נתנו לי סטרואידים. שזה מה שרופאים בדרך כלל נותנים.

הסטרואידים הרגיעו את המצב אבל לא פתרו את הבעיה סופית. עדיין סבלתי מכאבי בטן ושילשולים.

באותו זמן ישבתי בבית ובין גיחה לגיחה לשירותים קראתי. אני לא אשכח את מה שאמרה המכשפה הילרית לאשה בספר של מיכל שלו "בעל ואישה". בספר יום אחד הבעל נהיה משותק. הוא שוכב במיטה ולא מסוגל לזוז. הרופאים לא מוצאים שום דבר והאישה נשארת איתו בבית חסרת אונים. ללא מוצא היא מזמינה מן מכשפה שתאבחן את בעלה. אחרי הבדיקה האישה שואלת אותה מה עושים עם המחלה והיא עונה לה "לפעמים המחלה היא גם הזדמנות."

גם אצלי המחלה הייתה הזדמנות. במשך חודשים לא עשיתי כלום. רק חשבתי. לא עשיתי את זה כל החיים.

אחרי כמה חודשים משום מקום הגיעה טלפון מהבוס שלי לשעבר מ. שיפמן שאמר "אבינועם בו שב אצלי. בו נעשה עסקים ביחד". יחד הקמנו את ביט תקשורת.

עם העבודה גם המצב הפיזי שלי השתפר. הרגשתי לאט לאט איך הבריאות חוזרת לי לגוף. איך אני מתחזק ושוב נהנה מהחיים ומחייך.

עברו שנתיים וחצי ובכנות, אין על העצמאות. העליות הירידות. במשך השנתיים האלה היו תקופות מאוד קשות של יאוש. כשאין לך אגורה שחוקה על התחת שלך. שאי אפשר לישון בלילה מרוב חובות ודאגות. בשנה הראשונה היה לי מאוד קשה לדרוש את הכסף מלקוחות. היה לי כסף בחוץ , כסף שלקוחות חייבים ובגלל שלא היה לי נעים לווית כסף מהבנק.

למרות כל הקשיים יש סיפוק אדיר בהוצאת חשבונית עם השם שלך. לעשות את הדברים בדרך שלך. להגיע לקבר ולומר כמו שפרנק סינטרה שר I DID IT MY WAY.

עסקים זה עניין של נסיון והכיף הוא שכל הזמן לומדים. עדיין לא עשיתי שלום עם המספרים אבל המצב השתפר לאין שיעור.

ההשראה לפוסט האישי הזה הוא בלוג המטפלים שהקמנו במסגרת מטפלים בכסף. נתמלאתי קינאה במטפלים ששיתפו מעל דפי האינטרנט בסיפורים אישיים ביותר ורציתי גם.

הפוסט פורסם לראשונה בבלוג שלי בביט תקשרות יחסי ציבור בלתי רגילים.