התעלמות - סיפור זיכרון ילדות אמיתי - מאת רמיאב - הייתי כבן שלוש או ארבע. התארחתי ליומיים-שלושה אצל סבי וסבתי. היה יום חורפי נאה. סבי לקח אותי לטיול בשמש שיצאה לה באותו יום, לחמם קצת את היקום. אני זוכר שהייתי לבוש בטרנינג כחול שעניבה, עליה רקום עוגן, משתלשלת מצווארי וכובע בארט כחול על ראשי. הלכנו למקומות שאהבתי ברחובו של סבי, שדרות ח"ן בתל-אביב. בחצר הבית מספר 4, הייתה בריכת דגי נוי, בה שחו להנאתם מספר "דגי-זהב" כתומים. בכל פעם שטיילתי עם סבי ביקרתי אותם. בעיני הייתה זו אטרקציה, להתבונן בדגים. באותו יום נאה, נשאר סבי לעמוד מחוץ לשער ואני הקטן הלכתי לתוך החצר ועמדתי על שפת בריכת המים. הבריכה הייתה עטורה במיסלעה-כמו-טבעית ובצמחית מים תואמת. הסתכלתי בדגים הנעלמים ומופיעים מבין סתרי הצמחים והאבנים, התכופפתי לראות יותר טוב ופתאום... אוייי...באאאץ... מצאתי את עצמי בתוך המים הקרים. צללתי עם הראש קדימה. נעמדתי במים שהגיעו לי עד לכתפיים, כשאני בוטש בידי ורגלי, משתעל ופולט נוזלים, חסר נשימה, גם מהבהלה וגם מהקור... בקושי הוצאתי הברות חלשות וקטועות... מנסה לזעוק אל סבי שברחוב. ואז... מכיוון השער, ראיתי שניים נכנסים לחצר, לכוון חדר המדרגות, בשביל המרוצף העובר כשני מטרים מן הבריכה שלשמאלו, מהשער אל הדלת המזוגגת של חדר המדרגות. האחד היה איש ענק, במושגים שלי, במעיל גשם אפור, משקפיים עבות-מסגרת ומגבעת לבד ירקרקה. באחיזת כף ידו השמאלית הוביל ילד כבן שבע, לבוש במכנסי צמר קצרים עד הברכיים ומעיל חום. הילד, שמיד ראה אותי מפרפר במי הבריכה, הראה בידו הפנויה לעברי ואמר משהו לאיש הגדול. האיש הסתכל אלי במבט של תימהון, כשהוא מסב את ראשו לאחור מעבר לכתפו. משך את הילד לתוך דלת הכניסה... וזהו... נבלעו בתוך הבית. המשכתי לקרטע עוד זמן מה, אספתי את עצמי וטיפסתי בקושי אל מעבר לשולי הבריכה. הגעתי אל סבי, שעמד מחוץ לשער החצר, כשאני ספוג מים מכף רגל עד כובע, נוטף רועד ובוכה. סבא לקח את ידי ונכנסנו מיד לביתו הסמוך. שם סבתא הסירה את בגדי ועטפה אותי בסדין גדול תחת שמיכה במיטה לחמם את גופי, עד שיתייבשו הבגדים. סבא לא שמע ולא ראה... יכולתי להבין. אבל האיש עם הילד, עבר, ראה ולא מיהר להוציא אותי מהמים. אני הקטן, לא ידעתי אז לבטא את רגשות התסכול והכעס... אבל את המבט הזה של האיש המתעלם ממצוקתו של ילד קטן מפרכס והעלול לטבוע במים קרים ביום חורף, ומושך את ילדו שלו לתוך הבית, לא שכחתי עד היום... (C) כל הזכויות שמורות |