| - פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר, קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַי... וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר מִשְׁבַּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוָי. - אַף סֶכֶר שִׁכְחָה – בָּנִיתִי לִי מָגֵן – הִנֵּה הָיָה כְּלֹא הָיָה. וְעַל בִּרְכַּי אֶכְרַע עַל שְׂפַת אֲגַם סוֹאֵן לשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ לִרְוָיָה! - תל-אביב, 13.4.1925 |