לא לשוא נמנעתי בבלוג הזה מכל סימני זיהוי אפשריים. כך אפשר לכתוב את כל מה שחושבים, לשפוך את הלב, להיות אנונימית לחלוטין, ולקבל תגובות ממקומות לא צפויים.

אני ממש "מעוכה", יום הולדת השישים שלי מתקרב בצעדי ענק, ובעצם מה שאני צריכה להילחם בו, הוא

ולמה הפסקתי לכתוב, כי הבעל שלי הגיע לכאן, ואני החלטתי שאני לא משתפת אף אחד, כי כל מי שאמרתי לו משהו, זלזל במה שאמרתי, עשה ממני צחוק, ואמר ש"ממש לא מתאים לי לדבר כך" אז לא נותר לי אלא לפתוח בלוג ברשת, ו"לצעוק דרך החלון"....

אחזור אחר כך ואסיים את  הפוסט