כותרות TheMarker >
    ';

    האור שבפנים

    רוח טובה, חשיבה חיובית וגישה יצירתית. אלה מקורות האור שבפנים, שמראה לי את הדרך. בדרכי אני רואה אל מעבר לאופק ומגיע למחוזות עלומים ונחשקים. ומשם אביא את דברי לכל מי שירצה לגעת באור.

    ארכיון

    0

    טיסה נעימה

    67 תגובות   יום שישי , 6/2/09, 20:42

    לאלדד היה הכל.  בית בהרצליה פיתוח, משרד עו"ד מצליח, נשוי באושר לאשתו עמליה, בעלת חברת קוסמטיקה ויורשת מיליונים. היו להם שני ילדים. בן ובת, תלמידי תיכון.

    אלדד חרש את החיים לעומק. כמעט כל יום בחדר כושר. כל חודשיים חופשה בחו"ל. סקי, סנפלינג וכל מה שמאתגר. בין לבין, סרטים, הצגות, קונצרטים, מסעדות. כל זאת כדי לפצות על העבודה המטורפת. כשאחרים קראו ספר הוא החזיק ביד תיקים וכתב. בטיסות, בלילות ובכל רגע פנוי. לעבוד ולבלות עד טרוף. בלי רגע דל.

    אלדד חיפש תמיד את האתגר הבא. יום אחד, עוד אנו יושבים, קבוצת חברים במסעדה, יצאה ההכרזה: הוא מתחיל ללמוד לטוס. "משוגע" אמרה עמליה, "מה הוא צריך את זה"? אך הוא בשלו. עיניו ברקו כשסיפר איך הגיע לטיסת היכרות בהרצליה ואיזה טייסים הם המדריכים האגדיים. 

    במפגשים הבאים סיפר אלדד על התקדמותו, כיצד למד מכשירים, ניווט, תרגל הזדקרות ונסיקה בלי מנוע כשהמעיים מתהפכים. טיסת הסולו הראשונה. הסיפורים היו מרתקים והברק בעיניים הלך וגדל. הגיע רגע השיא. אלדד מקבל את הרישיון.  באותו שבוע נפגשנו ולא ראיתי אדם מאושר ממנו. בשלב זה עדיין שמחתי בשמחתו. לא ידעתי מה מחכה לי.משהו השתנה. אלדד החל לספר על "קורבנות" הטיס שלו. אנשים שעלו איתו למטוס ולמרבית הפלא גם חזרו. בד"כ תאר אותם כהרפתקנים שאין להם מה להפסיד.  

    כשנפגשנו בפעם הבאה אלדד הסתכל לי בעיניים ואמר לי: "יוסי, אני מזמין אותך לטוס איתי". זה נחת עלי כרעם ביום בהיר! מה אומרים לו בלי לאכזב אותו? שאני מעדיף להישאר על הקרקע? שיחסוך ממני את ההרפתקנות המוטרפת? שעדיף שיצבור עוד ניסיון? שאני לא בוטח בו? שיש לי עוד תכניות? שלא אוכל לאמלל כך אשה ושלושה ילדים. 

    מבטו לא אפשר לי לתמרן הוא היה אחוז טרוף. הוא ננעל על המטרה ונאחז בה. "בכיף" אמרתי, "תודה שאתה מזמין אותי לטוס".  קיללתי את הרגע והקנטתי את עצמי על מורך ליבי.

    הימים הבאים הוקדשו לניסיונות בלתי פוסקים לתאומי זמנים. יומני משום מה היה גדוש במיוחד ומלא ל-3 השנים הבאות. אך אלדד שהתעניין בפרטים, בדק עם מזכירתי וגילה שבימי שישי אינני עובד וכך נפל הפור. 

    התייצבתי בשדה התעופה בהרצליה בשעה היעודה. שמחתי לקראתו. אני עכשיו תלוי בו, צריך לחזק אותו. אם כבר נפלתי, ננסה ליהנות מזה. קצת פרוצדורות במשרד ואנו צועדים על המסלול לעבר המטוס. דימיתי שאנו בדרכנו למשימה עלומה מעבר לקווי האויב. זה הגביר את הריגוש. 

    מטוס קל. חד מנועי. ססנה. המטוס נראה כל כך קטן מקרוב. דלת קלילה נפתחה. סגירה פשוטה לדלת. שני מושבים צפופים.   שני הגהים. מנוע אחד. הלב פעם, תכף נמריא. התפללתי שיקרה נס שימנע את ההמראה. אלדד נראה דרוך. הוא התבונן בעומקו של לוח המכוונים אח"כ התכופף וחיפש מלמטה. אח"כ מהצדדים ואז קרב את הראש ממעל. התחלתי להירגע. אלדד מגלה יסודיות, הוא בודאי בוחן ומוודה שהכל תקין, חשבתי בליבי. אך מה שאמר באותו רגע שינה את דעתי בשנייה. "איך לעזאזל מתניעים את המטוס"? הוא פלט.    

    הבחור אינו מצליח להתניע את המטוס!!! כיצד יטיס אותו? עמדתי להגיד לו שאני מוותר ויורד אבל מצד שני הוא לא מצליח להתניע, מה יכול להיות יותר טוב מזה. אין צורך להגיד כלום.  ואז מרחוק ראינו שני טייסים צועדים במרץ, לבושי סרבלים, עשויים ללא חת, משקפי שמש לעיניהם. אלדד קרא להם אך הם היו מרוכזים בעניינם. במשימתם. ודאי בדרכם להשמיד את קיני החיזבאללה בלבנון או יותר נכון, כמו שהסתבר לי, הם הפעם התרכזו בהדברת קיני הנמלים בפרדסי השרון.  

    לפתע ראיתי חיוך גדול מתפשט על פניו של אלדד- בזוית העין ראה טייס ותיק, טייס קרב, עטור הילה ותהילה, קברניט באל על שגם נהנה לטוס כך סתם על מטוסים קלים. הוא היה ידוע ככזה שאוהב לעזור  והוא צעד בבטחה לכיווננו. "היי" הוא קרא לו כשהתקרב הוותיק. "סלח לי אתה יודע איך מתניעים?"  הוא שאל. הוותיק ניגש לאלדד והראה לו היכן המתג. קיללתי את הרגע. אלדד, כמוצא שלל רב התניע והחל להאיץ את המטוס. 

    התבוננתי בעיניו, ראיתי את זיק ההתלהבות, ההרפתקנות, השיגעון. אני חייב להודות, לא היה לי אומץ. לא אומץ להמריא ולא אומץ להגיד שאני יורד. ישבתי משותק.  נשמתי נשימות קצרות ומהירות. אחזתי בשתי ידיים במסעד מושבי ויצאנו לדרך.  אלדד דיבר בקשר, ביקש רשות להמריא. קיוויתי שהפקח יגיד פעם אחת לא! שיהיה גבר ויגיד: לא מרשה לך להמריא! אך הפקח התגלה כעוד לפלף מצוי ומיד אישר את ההמראה.

    המטוס האיץ על המסלול, הגביר מהירות עוד ועוד, אלדד הסיט את ההגה והמטוס ניתק מן הקרקע. לא להאמין, היינו באוויר. המראנו. מתחתי הוילות של הרצליה, כפר שמריהו בריכות שחיה, גינות. אלדד היה נחוש להמשיך ולהגביה ואט אט שינה את כיוונו והטה פניו צפונה, מעל מישור החוף.  הוא החל לשחק עם הקשר. להחליף רשתות. הוא הסביר לי כי כשמשנים אזורים מחליפים תדר. הכל מתוכנן וידוע מראש.  עלינו לגובה של כ 3500 רגל. היינו בדרכנו צפונה. שמנו פעמינו לכיוון חיפה.  טסנו מעל מישור החוף. מה המצב? שאל אלדד בחדווה. "בינתיים בסדר" השבתי.

    היינו כל כך קטנים. נקודה קטנה בשמים. התקדמנו צפונה. לאט לאט. מטוס קל לא ממהר לשום מקום. הגענו לאזור חיפה. כמעט מחצית הדרך, חשבתי לעצמי. ננחת, נשתה קפה, ננוח ונתאושש. אלדד החל באיגוף השדה ממערב, מצפון וממזרח. בקשר קיבל אישור מהפקח והוראות לנחיתה. המטוס נטה על צידו תוך כדי הקפה משמאל ואז קרה הבלתי נתפס. מעל בתי הזיקוק בעוד המטוס משלים את ההקפה נפתחה הדלת שלי. מצאתי עצמי אוחז בדפנות הדלת כשמתחתי הלוע של אחד משני בתי הזיקוק הענקיים. קוראים להם "לבניות". אבל מלמעלה הלבנייה לא קטנה ולא לבנה. זה היה לוע ענק והכל שחור משחור.  זה היה מפחיד!!! 

    בעודי נאחז בדופן הדלת יצאתי עם פלג גופי העליון מחוץ למטוס למשוך את ידית הדלת שנפתחה. מה שהלחיץ יותר זה שאלדד איבד את הריכוז בנחיתה. הוא הושיט ידו למשוך את הדלת ולאחוז בי. באותו השלב המטוס איבד את יציבותו, החל לזגזג וגם ירד מהר מדי לכיוון הקרקע  אלדד זיהה את הסכנה והעביר את מלוא תשומת ליבו למטוס. אינסטינקטיבית עזב אותי ואחז שוב בהגה בניסיון לייצב את המטוס שכמעט התנגש בדופן בית הזיקוק.

    בינתיים הצלחתי לאחוז מחוץ למטוס בידי האחת בידית הדלת ובשנייה אחזתי בדופן שלא אעוף ואהפוך לשמן מנוע. הצלחתי ולמשוך את הדלת חזק לעבר המטוס. הצלחתי תוך כדי נפילת המטוס לסגור את הדלת. המטוס התקרב במהירות שיא לעבר הקרקע מקדים את המסלול המתוכנן. אלדד השתלט על המצב, משך את המצערת הגביר מהירות ונסק מעט כלפי מעלה כדי להתכוונן טוב יותר מול המסלול.  המסלול כבר היה מתחתינו ולצידנו. הכל קורה מהר כשאתה קרוב לקרקע. אלדד ניסה לרדת לעבר המסלול בנחיתה מהירה ואלכסונית. נראה היה שאנו עומדים להתנגש בקרקע ולהתרסק. אלדד צעק ממריאים. הוא היטה את האף כלפי מעלה לקראת ניסיון נחיתה חדש.  הוא עדכן את מגדל הפיקוח ויצא להקפה חדשה.

    "הכל בסדר"? הוא שאל. הפעם הנימה הייתה של מי שסופר את הרוגיו לאחר הקרב. "נהדר", עניתי לו, "איזה כיף, כמו רכבת הרים". הוא השלים את ההקפה, התיישר לנחיתה. הפעם הכל הלך כמתוכנן. נחתנו.

    יצאנו חזרה מחיפה להרצליה. טיסה נהדרת מעל הים. אלדד שלט בכל רזי הטיסה וגילה מיומנות. אבל אני כבר לא הייתי מרוכז. אני ישבתי והתפללתי. התפללתי שיהיה לי את הכח והעוז להגיד בפעם הבאה לא!! אני נשאר מחובר לקרקע!!!

    אבל אח"כ, אחרי שנחתנו, צחקנו ונהנינו מכל רגע. כמובן שתפילותיי עלו בתוהו.  בקיצור שכחתי את האלוהים שלו התפללתי, שהנחית אותי ביד חזקה ובזרוע נטויה. שכחתי וחזרתי לעבוד עבודה זרה. אז אם יש פה מישהו שרוצה לצלול איתי, להמריא איתי, או לטוס לחלל שרק יגיד. כבר ממריאים!

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      יוסי נבו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות (67)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/3/09 22:28:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2009-02-11 17:23:56


      בטיסה הבאה כדאי שתקח שק שינה ומצנח

      ושתדע להבדיל בינהם בטרם נטישה....

      תודה חבר שאתה דואג לי ושומר עלי. אזכור את המלצותיך אם אעלה שוב לקופסה מעופפת.

       

        27/3/09 09:31:

      צטט: מילה נוגעת - רחלי 2009-02-10 10:46:03


      אחרי שנחתנו, צחקנו ונהנינו מכל רגע

      סוף טוב הכל טוב , חוויה .

      אכן כך אני רואה את הדברים. חוויה אחת גדולה. תודה.

       

        13/3/09 09:20:

      צטט: איריסחן 2009-02-08 09:51:07

      ורק שזה היה מפחיד קצת...

      העיקר שכוחותינו שבו בשלום.

      אין ספק, חוויה מכוננת.

      תודה יקירה. כוחותינו שבו בשלום כדי לרוץ לספר לחברהחיוך

       

        20/2/09 20:52:

      צטט: אמנון וינר 2009-02-11 01:26:52

      טוב במיפגשנו הבא

      (בקרוב אני מקוה)

      אני רוצה לשמוע את הסיפור ממך פלוס שאלות מהקהל

      (-:

      בשביל זה חזרתי, לספר את הסיפור. כשמשתתפים בסרט, טוב שיש קהל.

        20/2/09 17:43:

      צטט: בילבי555 2009-02-08 07:51:44

      טסתי איתך, כתבת נפלא,

      התהפכה לי הבטן ואפילו היה לי קר

      כשהדלת נפתחה..

      לא מצליחה לככב משום מה, אנסה שנית.

      בילבי

      נו... לטוס איתך זה רק מעצים את החוויה, אפילו שלא הגענו לכוכבים.

       

        20/2/09 17:39:

      צטט: ada sha 2009-02-07 23:03:29


      פחד אלוהים..

      סוף טוב הכל טוב.

      מעדיפה אותם גדולים וחזקים בשמים.

      חיוך

       

      כן, אני מבין אותך, גם אני. גדולים, חזקים ומשעממים.

        14/2/09 21:45:

      צטט: rabbitm 2009-02-07 18:32:07

      יופי של סיפור....

      נהנתי!

      אני די פחדנית להעלות על דברים כאלה

      אבל..... never say never

      ואולי עוד אמצא עצמי תלויה ככה בשמים...

       

      את בדרך הנכונה.. להמראה.

       

        14/2/09 21:43:

      צטט: דליה ♥ 2009-02-07 16:51:54

      יוסי כתיבתך מרתקת ושנונה .

      מעניין מה הריגוש הבא של חברך ?

      ומעניין למה אנו נזכרים באלוהים רק בשעת צרה ?

      -לא תודה אני אוהבת להפליג .

      כשלא נשאר כבר שום דבר אחר- אלוהים מחכה לנו. בעניין ההפלגה- גם זה הולך ויכול להיות לפעמים מפחיד- לא?

       

        14/2/09 21:38:

      צטט: כריסטין 2009-02-07 16:50:20

      בחור הרפתקני אתה

      סיפור מהסרטים  

      תודה כריסטין. מי לא חובב ריגושים? וכשהם קצת נמתחים.. יוצא סרט..
        12/2/09 23:24:

      צטט: חביבוש 2009-02-07 16:20:10


      יוסי

      סיפור מרתק וכתיבה נהדרת, אהבתי.

      האמת, אני מעדיפה להיות על הקרקע

      טיסה נעימה

      חביבוש

      תודה חביבה

      גם אני מעדיף את הקרקע...רוב הזמן.

       

        12/2/09 23:22:

      צטט: רק s 2009-02-07 15:56:34


      אלןהים ,תזכור אותו,,,

      זה מפחיד .

      אבל מוטרף ללא ספק ..

       

       

      זה בדיוק כך. ואלוהים, תמיד נזכרים בו ברגעים הקשים.

        12/2/09 23:20:
      צטט: pianistal 2009-02-07 14:16:40

      איזה סיפור...

      כל הכבוד על אומץ הלב:))*

      תודה רבה. החיים מזמנים לנו הזדמנויות ולפעמים צריך גם אומץ לסרב להן. אני מאד שמח שמצאתי את העוז ללכת עם זה...ושחזרתי בשלום.  

       


      בטיסה הבאה כדאי שתקח שק שינה ומצנח

      ושתדע להבדיל בינהם בטרם נטישה....

        11/2/09 01:26:

      טוב במיפגשנו הבא

      (בקרוב אני מקוה)

      אני רוצה לשמוע את הסיפור ממך פלוס שאלות מהקהל

      (-:

        10/2/09 19:37:

      צטט: kalana 2009-02-07 14:12:08


      יו איזה מתח,איך הסכמת לעלות למטוס?

       

       


      תודה. ההסבר פשוט: A MAN'S GOT TO DO WHAT A MAN'S GOT TO DO
        10/2/09 19:34:

      צטט: halinka 2009-02-07 13:17:20

      יוסי, יופי של סיפור והנמשל שלו הוא שבימים טרופים אלה, צריך ללמוד לומר לא, כן, גברים צריכים ללמוד את התורה, שאנחנו הנשים משתדלות כבר לשכוח!

      תודה ו*

      לאה HALINKA

       

       


      היי לאה. תודה על התגובה ועל המשל. השוואה בין גברים ונשים בלהגיד לא- לא כוחות. חוץ מזה אם נגיד לא לכל מה שנראה קצת מסוכן- מאיפה תבואנה החוויות?


      אחרי שנחתנו, צחקנו ונהנינו מכל רגע

      סוף טוב הכל טוב , חוויה .

        9/2/09 22:17:

      צטט: my eyes 2009-02-07 13:09:53


      סיפור נהדר ,כתוב טוב בכשרון

      נהנתי מאוד לקרא!

       

       


      תודה רבה, עינים שלי.
        9/2/09 22:16:

      צטט: צלילי הלב 2009-02-07 10:49:18

      חשבתי שאני נמצאת בסרט הרפתקאות יוסי

      מסופר בצורה נהדרת, חוויתית

      אני אישית לעולם לא הייתי עולה שוב עם אלדר על המטוס

      אבל זאת אני

      :)

      בהצלחה

      נהניתי מכל רגע

      שבת נפלאה

       

       


      תודה רבה. שמח שהעברתי את החוויה. בנטילת סיכונים יש הרבה ריגוש והנאה, על אף הסכנה. רוב הטיסות נגמרות טוב כך שסטטיסטית הייתי בסדר.
        9/2/09 22:11:

      צטט: אביגיל אהרון 2009-02-07 08:11:27


      חוויה מקסימה שכתובה נהדר!

       

       


      תודה לך מקסימה.
        9/2/09 22:10:

      צטט: צביקה עמית 2009-02-07 06:34:28

      חוויה מסעירה

       מסופרת בכשרון

       

       


      תודה רבה. נעים להיזכר ולספר.
        9/2/09 22:08:

      צטט: יוסי בר-אל 2009-02-07 06:34:18

      סיפור סיפור ...   אני חושב כי צריך לחשוב על הענקת סוג של "כנפיים" למי שעובר חוויה כזו . 

      האם החבר שלך אמר לך תודה ?  נדמה לי כי נתת לו יותר משהוא נתן לך ...

       

       

       


      תודה יוסי. בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום.
        9/2/09 21:49:

      צטט: שחפי 2009-02-07 06:07:31


      כל אחד מספר חויה דומה, אז גם אני אספר. שדה התעופה החיפאי שיוסי מספר עליו נמצא קרוב לביתי, והוא עלה דרך מביתי למקום עבודתי. לפני הרבה שנים בבוקר אחד נסעתי קרוב לשם והתנועה שטפה. פתאום ראיתי ססנה קצת מפספס את המסלול ומתקרב לכביש בצורה מאיימת. לא תאמינו אבל הוא נחת על גג המכונית שלפני, וככה הם נסעו משהו כמו 30 מטר ועצרו. חוץ מנזק קל לגג המכונית הכל הסתיים בשלום. 

       

       


      מת לראות את התגובה של נהג המכונית שנחת לו מטוס על הגג.
        9/2/09 21:45:

      צטט: ישות נצחית 2009-02-07 02:54:56

      הי,

      כן בתי הזיקוק! לאבא שלי פעם הלך מנוע לידם...

       

      של מי הרעיון ליצר שדה תעופה ליד אזור תעשיה פטרוכמית?

      אין ספק שמדובר ברעיון מדליק.

       

        8/2/09 21:58:

      צטט: perach1 2009-02-07 00:49:06


      (:   אחרי הכל חוויה או טראומה ..

      וזה כיף לטוס!

      האדרנליןןןן האדרנלין מדבר כאן בלי סוף..

      היי פרח. היטבת להגדיר את ההרגשה.

       

        8/2/09 21:56:

      צטט: stav22 2009-02-07 00:14:08

      אין כיף כמו לטוס במטוס קטן

      (רק מסוק, אבל זה כבר קשה למצוא באזרחות)

      אני מוכנה תמיד, רק תקרא לי 

       

      מכורה קשות

      היי סתיו. זו התמכרות שאני שמח לשמוע עליה. רשמתי.

       

        8/2/09 21:52:

      צטט: guitarwoman 2009-02-06 23:58:07

      סוף טוב הכל טוב.....

      טסתי פעם במטוס קטן כזה מעל שמי ירושלים וממש נהניתי.

       

      זה אכן כיף גדול. כשהכל בסדר.

       

        8/2/09 21:50:

      צטט: guitarwoman 2009-02-06 23:58:07

      סוף טוב הכל טוב.....

      טסתי פעם במטוס קטן כזה מעל שמי ירושלים וממש נהניתי.

       

       

       

        8/2/09 21:50:

      צטט: shall we dance 2009-02-06 23:40:54

      גדול *

      הזכרת לי את שעור הטיסה הראשון שלי . שהמדריך נתן לי לעשות פניה חדה ימינה ולמטה הרגשתי כיצד חלק ימין שלי של הגוף נדבק מהפחד לצד שמאל ואז שנכנסו לישורת על מנת לנחות קלטתי שאני ממש רטוב מזיעה ועל מנת להחזיר לעצמי את הנשימה אמרתי למדריך שיצלם אותי לפני שאני יורד

      ככה הרווחתי עוד כמה שניות על מנת להתאושש 

      מנסיון אני יכול היום להגיד: המדריך שלך צדק! כי כשאתה במצוקה במציאות, אתה רוצה טייס מיומן. אםשר אגב להקים מועדון של ניצולי טיסה. מסתבר פתאום שיש המון כאלה.חיוך

       

        8/2/09 21:45:

      צטט: אורלי הילה 2009-02-06 23:15:35

      סיפור יפה,אין ספק......מפחיד.

      תודה אורלי שבאת לביקור. שמח שנהנית.

       

        8/2/09 21:42:

      צטט: דינה99 2009-02-06 22:08:57

      טוב שצחקת מהחוויה. אני מכירה מישהו שלא יצא מהחוויה הזו במצב כל כך טוב.

      זאת בעיה - להגיד למישהו שהוא נוהג לא בסדר, ואתה לא רוצה לנסוע איתו, אז לקחת סיכון ולטוס????

      תיארת חוויה של כל בן אדם בהקשר לנהיגה.

      הלבטים, תחושת הסכנה... כל הכבוד לאומץ הלב. לא הייתי עושה זאת במקומך

      היי דינה

      מספרים שעל הכביש הרבה יותר מסוכן מאשר באוויר. אם לא הייתי באמת רוצה, לא הייתי עושה זאת. כנראה שיש משהו חזק בסכנה שמושך ומרגש אותנו על אף הפחד.

       

        8/2/09 21:38:

      צטט: mafalda-w 2009-02-06 21:41:58


      וואוווו איזו חוויה

      גם אני עברתי חוויה עם טייס ריסוס

      שרגיל לעבור מתחת לחוטי חשמל

      ושכח שהוא בטיסה כייפית רגילה

      אבל אין אין כמו להיות שם למעלה

      וכל היופי מתחתיך...

      כנשראה שישנם טייסים שכאשר הם שוכחים שהם סתם בטיסת כיף, זה בשבילם כל הכיף. להיות למעלה, אכן חוויה מרוממת, תרתי משמע. 

       

        8/2/09 09:51:

      ורק שזה היה מפחיד קצת...

      העיקר שכוחותינו שבו בשלום.

      אין ספק, חוויה מכוננת.

        8/2/09 07:51:

      טסתי איתך, כתבת נפלא,

      התהפכה לי הבטן ואפילו היה לי קר

      כשהדלת נפתחה..

      לא מצליחה לככב משום מה, אנסה שנית.

      בילבי

        7/2/09 23:30:


      אהבתי וכיכבתי

      שרי

        7/2/09 23:03:


      פחד אלוהים..

      סוף טוב הכל טוב.

      מעדיפה אותם גדולים וחזקים בשמים.

      חיוך

        7/2/09 22:23:

      צטט: דגולת הכותרת 2009-02-06 21:41:53


      ... אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה, רק אלוהים לבדו יכול להציל אותו...

      מתנגן לך?

      פעם פעם, כשהייתי צעירה ויפה, וחיילת גמכן, טסתי המון בדברים האלה, קופסאות הגפרורים המעופפות. ממש מעשה שבשגרה.

      יום אחד נחתתי עם טייס מנוסה בשדה שבשארם (כן, זקנה אנוכי) ובמהלך הנחיתה כבה מנוע הצסנה.

      המנוסה עשה קסם בעזרת הרוח והידע ואולי גם העיניים הכחולות שלו, או שסתם עוד לא הגיע זמננו... ובסופו של דבר דאינו לנחיתה בשלום.

      אם פחדתי? לא זוכרת שהיה לי מספיק זמן לפחד, או לאבחן האם אני פוחדת.

      וחוצמזה, אני?? אני פוחדת רק מרופא שיניים.

      :))

      הסיפור שלך נשמע חתיכת סיפור בפני עצמו. שמח שבסוף חזרנו הביתה בשלום. ובעניין הרופא שיניים. אולי עוד לא פגשת את האחד הנכון. זה עם העיננים הכחולות שיודע לעשות קסמים.

        7/2/09 22:07:

      צטט: sari10 2009-02-06 21:17:11

      וואאו יוסי!

      איזה סיפור חזק!

      נראה שיש לך ניסיון בתחום, לא?

      מחייב כוכב, רק שאזלו לי, אשוב . . .

       

       

       

       

       

       


      תודה רבה שרי יקרה. שמח מאד שנהנית. אכן נסיון רב וחוויות רבות, מרתקות ומגוונות. ובתחום הטיסות, היו לי עוד כמה מעניינות. בקרוב טיסה נעימה 2.
        7/2/09 21:59:

      צטט: brazil strings 2009-02-06 21:11:28

      סיפור סיפור...  !

      מכירה את החוויה..   המראה משדה דב, לראש פינה..

      עם ידיד נלהב שהטיס אותי ואותו בתוך קופסת גפרורים ..    וחוסר אונים מה-  זרם בערקיי..

      אחרי כוס יין  (בארוחת צהריים באחוזת שולמית בראש פינה) , אזרתי אומץ לטיסה חזרה לתל אביב..

      החוויה מדהימה..   למרות חוסר השליטה במצב,

      רק שבמקרה שלכם..    שמחה לראות אותך כאן בקפה משדר סימני live !!

       

       


      תודה. אכן חי ובועט. יכל להיות אחרת אבל חזרתי כדי לספר את הסיפור.
        7/2/09 19:20:


      לא תודה, אני מעדיפה את הרגליים על הקרקע היציבה.

      אחלה של סיפור... העיקר שנגמר טוב.

      שבוע טוב *אשוב

        7/2/09 19:09:

      כתוב יפה ...חייכתי *לקרא מידיי פעם מילה זאת ואחרת שכתובה בהלצה*כוכב

        7/2/09 18:32:

      יופי של סיפור....

      נהנתי!

      אני די פחדנית להעלות על דברים כאלה

      אבל..... never say never

      ואולי עוד אמצא עצמי תלויה ככה בשמים...

       

        7/2/09 17:26:

      הבטחתי, חזרתי, מה שמגיע - מגיע *

        7/2/09 16:51:

      יוסי כתיבתך מרתקת ושנונה .

      מעניין מה הריגוש הבא של חברך ?

      ומעניין למה אנו נזכרים באלוהים רק בשעת צרה ?

      -לא תודה אני אוהבת להפליג .

        7/2/09 16:50:

      בחור הרפתקני אתה

      סיפור מהסרטים  

        7/2/09 16:20:


      יוסי

      סיפור מרתק וכתיבה נהדרת, אהבתי.

      האמת, אני מעדיפה להיות על הקרקע

      טיסה נעימה

      חביבוש

        7/2/09 15:56:


      אלןהים ,תזכור אותו,,,

      זה מפחיד .

      אבל מוטרף ללא ספק ..

       

        7/2/09 14:16:

       

       

      איזה סיפור...

      כל הכבוד על אומץ הלב:))*

        7/2/09 14:12:

      יו איזה מתח,איך הסכמת לעלות למטוס?
        7/2/09 13:17:

      יוסי, יופי של סיפור והנמשל שלו הוא שבימים טרופים אלה, צריך ללמוד לומר לא, כן, גברים צריכים ללמוד את התורה, שאנחנו הנשים משתדלות כבר לשכוח!

      תודה ו*

      לאה HALINKA

        7/2/09 13:09:


      סיפור נהדר ,כתוב טוב בכשרון

      נהנתי מאוד לקרא!

        7/2/09 10:49:

      חשבתי שאני נמצאת בסרט הרפתקאות יוסי

      מסופר בצורה נהדרת, חוויתית

      אני אישית לעולם לא הייתי עולה שוב עם אלדר על המטוס

      אבל זאת אני

      :)

      בהצלחה

      נהניתי מכל רגע

      שבת נפלאה

        7/2/09 08:11:

      חוויה מקסימה שכתובה נהדר!
        7/2/09 06:34:

      חוויה מסעירה

       מסופרת בכשרון

        7/2/09 06:34:

      סיפור סיפור ...   אני חושב כי צריך לחשוב על הענקת סוג של "כנפיים" למי שעובר חוויה כזו . 

      האם החבר שלך אמר לך תודה ?  נדמה לי כי נתת לו יותר משהוא נתן לך ...

       

        7/2/09 06:07:

      כל אחד מספר חויה דומה, אז גם אני אספר. שדה התעופה החיפאי שיוסי מספר עליו נמצא קרוב לביתי, והוא עלה דרך מביתי למקום עבודתי. לפני הרבה שנים בבוקר אחד נסעתי קרוב לשם והתנועה שטפה. פתאום ראיתי ססנה קצת מפספס את המסלול ומתקרב לכביש בצורה מאיימת. לא תאמינו אבל הוא נחת על גג המכונית שלפני, וככה הם נסעו משהו כמו 30 מטר ועצרו. חוץ מנזק קל לגג המכונית הכל הסתיים בשלום. 
        7/2/09 02:54:

      הי,

      כן בתי הזיקוק! לאבא שלי פעם הלך מנוע לידם...

       

      של מי הרעיון ליצר שדה תעופה ליד אזור תעשיה פטרוכמית?

        7/2/09 00:49:


      (:   אחרי הכל חוויה או טראומה ..

      וזה כיף לטוס!

      האדרנליןןןן האדרנלין מדבר כאן בלי סוף..

        7/2/09 00:14:

      אין כיף כמו לטוס במטוס קטן

      (רק מסוק, אבל זה כבר קשה למצוא באזרחות)

      אני מוכנה תמיד, רק תקרא לי 

       

      מכורה קשות

        6/2/09 23:58:

      סוף טוב הכל טוב.....

      טסתי פעם במטוס קטן כזה מעל שמי ירושלים וממש נהניתי.

       

        6/2/09 23:40:

      גדול *

      הזכרת לי את שעור הטיסה הראשון שלי . שהמדריך נתן לי לעשות פניה חדה ימינה ולמטה הרגשתי כיצד חלק ימין שלי של הגוף נדבק מהפחד לצד שמאל ואז שנכנסו לישורת על מנת לנחות קלטתי שאני ממש רטוב מזיעה ועל מנת להחזיר לעצמי את הנשימה אמרתי למדריך שיצלם אותי לפני שאני יורד

      ככה הרווחתי עוד כמה שניות על מנת להתאושש 

        6/2/09 23:15:
      סיפור יפה,אין ספק......מפחיד.
        6/2/09 22:08:

      טוב שצחקת מהחוויה. אני מכירה מישהו שלא יצא מהחוויה הזו במצב כל כך טוב.

      זאת בעיה - להגיד למישהו שהוא נוהג לא בסדר, ואתה לא רוצה לנסוע איתו, אז לקחת סיכון ולטוס????

      תיארת חוויה של כל בן אדם בהקשר לנהיגה.

      הלבטים, תחושת הסכנה... כל הכבוד לאומץ הלב. לא הייתי עושה זאת במקומך

        6/2/09 21:41:


      וואוווו איזו חוויה

      גם אני עברתי חוויה עם טייס ריסוס

      שרגיל לעבור מתחת לחוטי חשמל

      ושכח שהוא בטיסה כייפית רגילה

      אבל אין אין כמו להיות שם למעלה

      וכל היופי מתחתיך...

        6/2/09 21:41:


      ... אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה, רק אלוהים לבדו יכול להציל אותו...

      מתנגן לך?

      פעם פעם, כשהייתי צעירה ויפה, וחיילת גמכן, טסתי המון בדברים האלה, קופסאות הגפרורים המעופפות. ממש מעשה שבשגרה.

      יום אחד נחתתי עם טייס מנוסה בשדה שבשארם (כן, זקנה אנוכי) ובמהלך הנחיתה כבה מנוע הצסנה.

      המנוסה עשה קסם בעזרת הרוח והידע ואולי גם העיניים הכחולות שלו, או שסתם עוד לא הגיע זמננו... ובסופו של דבר דאינו לנחיתה בשלום.

      אם פחדתי? לא זוכרת שהיה לי מספיק זמן לפחד, או לאבחן האם אני פוחדת.

      וחוצמזה, אני?? אני פוחדת רק מרופא שיניים.

      :))

        6/2/09 21:17:

      וואאו יוסי!

      איזה סיפור חזק!

      נראה שיש לך ניסיון בתחום, לא?

      מחייב כוכב, רק שאזלו לי, אשוב . . .

       

       

       

       

        6/2/09 21:11:

      סיפור סיפור...  !

      מכירה את החוויה..   המראה משדה דב, לראש פינה..

      עם ידיד נלהב שהטיס אותי ואותו בתוך קופסת גפרורים ..    וחוסר אונים מה-  זרם בערקיי..

      אחרי כוס יין  (בארוחת צהריים באחוזת שולמית בראש פינה) , אזרתי אומץ לטיסה חזרה לתל אביב..

      החוויה מדהימה..   למרות חוסר השליטה במצב,

      רק שבמקרה שלכם..    שמחה לראות אותך כאן בקפה משדר סימני live !!