| מאוד רציתי לתרגם את המלה ""FEAST ל"כירה". ל"כירה" יש טעם של כל אותן המלים שהייתי מוצאת בילדותי בספרים מתורגמים. כל כך אהבתי למצוא מלה שאינה בשימוש, זה הפך את הספרות למשהו עם "ריח" מיוחד. ואולם, אחרי מבחן קצר שעשיתי לבעלי, התברר לי שאין לו שום מושג מה זאת "כירה", ואם הוא לא יודע, רוב הסיכויים שרוב האנשים לא מכירים את המלה, אז ויתרתי. אפשר כמובן לתרגם "Feast" במלה "חגיגה", זה היה יוצא אולי הכי ברור וחלק, אבל חגיגות לא אמורות להיות משהו שמחליק אל החיים. לכן, החלטתי בסוף על "משתה". משתה הוא משהו שקשור במלוכה וגם קשור בארוחה ופרק זה הוא כמעט היחיד שמתיחס לאוכל ב"דיאטת האושר" (דיברנו גם על אוכל כשדיברנו על פינוקים).
כמו שאנחנו אמורים לתת לעצמנו לפחות שלושה פינוקים ביום, בק ממליצה גם על לפחות שלוש משתאות. ואכן, המשתה הוא האלמנט המשלים לפינוק. הפינוקים נועדו לתגמל את הישות החייתית שלנו ולפתות אותה לעשות דברים מועילים שלא בהכרח היא נוטה אליהם באופן טבעי. משתה, לעומת זאת, נועד לישות האנושית שלנו שיכולה לתת למצבים משמעות. המשתה נועד להפנות את תשומת ליבנו לנשגב שבקיום. פינוק יכול להפוך למשתה אך לא בהכרח, משתה יכול להכיל פינוקים אך לא תמיד.
משתה בדיאטת האושר כרוך בשלושה דברים: חגיגה, הזנה (לוא דוקא אוכל) ותודה. נשמע כמו טקס? אכן מדובר על טקס. טקס נועד למסגר פעולה כלשהי ולהפריד אותה משאר העיסוקים (אני מתה על מסגורים, פעם אולי אכתוב על זה פוסט מיוחד), לתת לה משמעות סימבולית (גם על משמעויות סימבוליות אולי אכתוב פעם). לכל אחד מאיתנו טקסים מסויימים שאנחנו נוהגים לעשות גם אם מעולם לא כינינו אותם כך: האופן בו אנחנו שותים את קפה הבוקר, האופן בו אנחנו מסדרים את השולחן ביום שישי, הפופקורן שמכינים לפני צפייה בסרט די.וי.די. וכו'. בשלב ראשון של השבוע הזה אנחנו אמורים להכין רשימה של כל מיני "טקסים" כאלו שאנחנו נוהגים לעשות ולא משנה עד כמה הם טריוויאליים. כל דבר שיש לו סוג מסוים של מסגרת המפרידה אותו מחיי העמל יכול להפוך לחגיגה. |