כל יום שישי הם שם. הסרסור, הזונה והכלב. כל שיש בלילה הם מגיעים לקפה שלי, מחפשים מקום לשבת ולרוב זה יוצא ממש לידי. שולחן קטן, שלושה כיסאות, אחד לסרסור, אחד לזונה והשלישי לכלב. הם שותים קפה, והכלב מים. הוא תמיד יושב לידה, רגל אחת על רגלה.

היא לא נראית זונה. תמיד באה עם הטרנינג הדהוי וכפכפים פרוותיים ורודים, שיער פזור וכמויות אדירות של מייק-אפ. חיוורת מול השחור של שערה. הוא נראה סרסור. לובש ג'ינס צמודים, סוודר צמוד, הכל מדוקדק. והכלב, כל פעם לבוש מעיל אחר. היום הוא לבש סוודר פרחוני.

אם יש לה מצב רוח טוב, יש שקט. היא מחייכת לאט, שותה בעדינות את הקפה ומעשנת בשרשרת. הוא תמיד שקט.

אם היא מתעצבנת, כל הרחוב שומע. היתה פעם שמישהו הזיז את הכלב ולקח כסא ובמשך שעה שלמה היא קיללה וצעקה, חיוורת ומפחידה, מתהלכת ברחבי הקפה בנעליים הורודות שלה. הוא ניסה להרגיע, הסרסור, אבל הוא לא הצליח לעמוד ברצף הקללות שהוציאה הזונה.

גם בשישי הבא אפגוש אותם שם, את הסרסור, הזונה והכלב. אתן לו ליטוף ואחייך אליהם בנימוס, בתקווה לא לעורר את זעמה.