מצאתי את האהבה בבולגריה. בטיול ג'יפים לטריגרד, שזה איזור הררי במדינה המוזרה הזו, שמעורבבים בה הקדמה והנחשלות, הטבע והתרבות, ההשכלה והבורות.נכנסתי לבית הזה, שנראה כמו חורבה מבחוץ, כדי לגלות בתוכו ספריה גדולה של איש ואישה מאוד מבוגרים. היא מפריז, הוא מהכפר. נפגשו בסופיה, אחרי מלחמת העולם השניה. ניסו קצת צרפת, קצת ארה"ב ובעשור האחרון הם שוב בכפר הבולגרי שלו. חוזרים למקורות.איך? שאלתי אותה, באנגלית. והיא אמרה בצרפתית "האהבה".אבל איך? זה כפר בבולגריה. את מפריז. מה את עושה פה, עם כל הבבושקות בעלות המטפחות הססגוניות על הראש מסביבך?עם מי את מדברת על אריך פרום ופרויד, פוקו ודה בובואר (שלכולם היו ספרים בספריה שלה..בצריף הזה, שאליו נכנסתי כי חיפשתי שרותים..)"זה הכל בגלל האהבה", היא ענתה באנגלית, כדי שאבין. "בגלל האהבה? זה לא יותר מדי סאכאריני או אינפנטילי?", שאלתי. לא מאמינה לעצמי שאני כה חוצפנית פתאום. "אהה. את חושבת שאהבה זה רומן רומנטי. הבנתי. אז תראי, יש כל מיני סוגים של אהבה. יש את זו האינפנטילית, שנראית כמו הקשר בין אמא לילד. באהבה כזו בן הזוג שלך חושב שאת האמא. הוא אוהב אותך כי את מאכילה אותו, מטפלת בו, מפנקת אותו ואת צריכה לאהוב אותו בגלל זה. בגלל התלות שלו בך. אבל זו לא האהבה היחידה. יש את אהבת המתבגרים, שבו אני אוהבת אותו כי הוא מושלם. אבל אם פתאום הוא לא, אני כבר לא מסוגלת לאהוב אותו, בגללו. בגלל שהוא לא מושלם מספיק. ויש גם את האהבה הבוגרת, הבשלה, הנדירה יותר. שבה אני בוחרת לאהוב. אני תלויה במי שאני אוהבת, אבל לא כמו אמא או כמו תינוק שתלוי באמא וגם לא כמו מתבגרת שרודפת רק אחרי מה שמושלם. באהבה הבוגרת, אני בחרתי לאהוב ואני אוהבת, על אף ולמרות. אי אוהבת אותך גם עם השגיאות שלך, למרות המקום שבו אתה רוצה לחיות ואפילו עם הכרס שפיתחת לעצמך עם השנים.. באהבה כזו, אני בוחרת להיות תלויה, אבל זה תמיד מתוך בחירה.." ואני, שסיימתי לשתות אצלה כוס תה מתוק ואחר כך עוד אחת וגם קצת יין, בשלב הזה הרגשתי את החמימות הזו של הבחירה, בכל הגוף.ואין מה לומר - השתכנעתי. |