בעשור האחרון עסקתי במיתוג עצמי כמקצוען - עובד בדרגת ניהול ביניים שנוגע במשהו והופך אותו למוצלח. 

אבל... כגבר טיפוסי שאיו יכול לרכז מאמצים בשני כוונים קרה שהמקצוען שהקדיש את כולו למיתוג מקצועיותו לא מיתג את הפוזה והשואו שמציג אדם שמדבר בבטחון מלא. אני מכיר הרבה אנשים שיש להם את הפוזה ומציגים את דבריהם למרות שיש להם פחות "למכור מקצועית". וכך ברור למנהלים המרכזיים בארגון שיש במקצוען הרבה יותר אך הוא אינו מציג זאת. וזה מוביל בצורה חד ערכית להבנה שצריך לבנות למקצוען הזה את הבטחון.

אמת אישית:

• אינני אוהב שואו. אני אדם שלא מרבה לדבר אלא אוהב את העשייה.
• אינני אוהב את הסמול טוק = אינני אוהב לדבר על השמיים הכחולים והפריחה הצבעונית.
• אני טוב בשיחה של אחד על אחד אבל מתקשה לדבר מול קבוצה.
• הגעתי למקצוענות מכסימלית שהיא ברורה ונראית לכל.
• יש צורך מיידי במיתוג הצד ההצגתי = שואו מול אנשים. והשאלה שאני שואל את עצמי ------> איך יהפוך כושי עורו ביום בהיר?

יש בידיי את הסיטואציה שנוצרה בכוונה על ידי המנהלים הגדולים כדי לשבור את הקרח של אי היכולת להציג. כדי לשבור את אי הבטחון הזה להשתתף בדיונים של מספר אנשים. אני צריך לעמוד בפני עשרות מנהלים ולקרוא להם לתמוך בצוות שמוקם על ידי. ואני שואל את עצמי איך לעשות זאת.

מקצועית - הוכנה מצגת "פיצוץ" שתקח דקות ספורות ותוציא חיוך מהאנשים.

ומה עם הפוזה?  נשאר לי רק לשלב את השואו שלי ואני מתלבט עד מאוד. היכול אדם מופנם לשדר לפתע שואו שאיננו הוא?

מה דעתכם?

און פייר