מה קורה כאשר מדינה שלמה מתעלמת מחוק הסירקולציהנחזור לפרנקלין ד. רוזוולט המשקיף מחלון לשכתו בבית הלבן ביומו הראשון בתפקיד החדש... מתבונן אל מאות אלפי אזרחים מרוששים, מובטלים, חסרי בית... הוא ידע כאשר עמד שם מה היה שורש הבעיה... קובית הדומינו הראשונה שנפלה בשורה ארוכה, ארוכה של קוביות שקרסו מעדנות לקרקע. אמריקה לא היתה יותר בהרמוניה עם חוק הסירקולציה. נשמע פשוט למדי, נכון? אך זו אכן, היתה התשובה. כאשר עמודי התווך של הכלכלה התחילו להתפורר, צריך להבין כי שום אלהים נוקם ונוטר לא העניש את אמריקה – המדינה כולה רק קבלה שיעור מיד ראשונה על מה שקורה כאשר חוק הסירקולציה – החוק של שיתוף בעושר – מופר ברבדים שונים... כולם בבת אחת. אם המדינה היתה חיה בהרמוניה עם החוק לא היה שום מחסור משום סוג שהוא בשום שטח בחייהם של אלפי אנשים אלו. מדינה זו היתה באמת חיה בשפע. כאשר אותו זרם תודעה חל ברמה האישית, בני אדם בודאי מסוגלים לפתור בעיות בחייהם. לו יכולנו להשוות הסבת מדינה לאחור למטוס , על בסיס אישי היינו נמצאים בסירה. כמה תנועות חתירה במשוטים ודאי היו משנות את מסלול חיינו.
אלפי אינדיבידואלים חווים קשיים כספיים כל ימי חייהם. חיים מיום קבלת התלוש ליום קבלת התלוש ותמיד מנסים לגמור את החודש...אנשים טובים... אנשים שבמובנים רבים חיים בהרמוניה עם החוק שאנו מדברים עליו. אבל כאשר זה נוגע לכסף, הכל לכאורה מתפרק. ומאחר וכסף משפיע על כל הבט בחיינו, חיוני שנברר נקודה זו עד הסוף, שנלמד כמה קל ופשוט להתחיל לשתף בעושר. כפי שצינתי קודם, כאשר איננו חיים בהרמוניה עם החוק, אנו הולכים נגדו... ונוצר מאבק... והמאבק, ידידי, הוא במעלה ההר. בעקרון, הטבע אינו מתוכנן להאבק בך, אבל הטבע תמיד ולנצח – ילך עם החוק. רוזוולט לא הכביר מילים – הוא אמר לציבור האמריקאי שהבעיה מאחורי השפל הגדול היתה אנוכיות וחמדנות. אתם מתארים לעצמכם כמה מוכי הלם הם ודאי היו בהתחלה לשמוע זאת בנאום לאומה ברדיו מהנשיא הנבחר החדש? בטח תהו מדוע בכלל הצביעו בשבילו מלכתחילה... אבל רוזוולט לא עצר באדום. בהמשך נאומו הוא אמר, "תמיד ידענו שאינטרס אישי חסר עכבות הוא מוסר גרוע. עכשו אנו יודעים שהוא גם כלכלה גרועה". כאשר הציע את ה " New Deal” שלו, רוזוולט דחק באמריקאים "להפסיק להתמקד בחומרנות ובעשיית יותר כסף מהשכן – ובמקום זאת, להשקיע עצמם בשרות קהילתי וצבורי". זה ורק זה – הוא טען – יאושש את האומה. מה שרוזוולט עשה היה ממש מבריק. הוא עזר לאנשים להבין – בדרך מאד מיוחדת - שעליהם להתחיל להתמקד בסיבת החומרנות – כי התמקדות בחומרנות ובעשיית כסף היא שדנה אותם לעוני. התוכלו לשער לעצמכם – לתקן אומה שלמה באמצעות עבודה קהילתית? המדינה היתה בחובות של מליארדים. 85.000 עסקים קרסו תוך שנתיים. יותר מ 9 מליון חשבונות פרטיים בבנקים נמחקו. משפחות שלמות ממש גרו במחילות עפר... והוא אומר להם להתחיל שתוף בעושר?! אבל את רוזוולט אי אפשר היה להרתיע. כמו שאמר "החזרה שלנו לאיתננו ואל הנוחות והאושר הנובעים ממנה אינה טמונה בבעלות על כסף בלבד, אלא בשמחה שבפעילות, שהיא היוצרת עושר...בעבודה ובפעולה למען טובתם של אחרים".
חוכמתו של רוזוולט ואמונתו התחילו לשאת פרי. האומה התחילה לשתף פעולה... ממש בעת שהשפל הואט, אנשים התחילו לעזור לאנשים בכל דרך ואופן שיכלו להמציא במקום מה שעשו קודם – לגרש אמריקאים כמוהם מסף דלתם. הם לא השתמשו בכסף או באגרות-חוב לעזור זה לזה. הם קיימו את חוק הסירקולציה. הם חלקו את העושר – העושר שהיה להם בתוך תוכם. במילים אחרות, אמריקה התחילה להתעורר. והגלגלים התחילו להסתובב מחדש. מפני שאנשים התחילו להבין – שהם הזרזים בהנעת אנרגיה יותר גדולה. מה קורה כאשר אתה מתחיל להתעוררעד עצם היום הזה, אנשים ברחבי העולם יחיו את חייהם בצער ממש כמו שמרבית האזרחים האמריקאים חיו במהלך השפל הכלכלי הגדול – כחסרי יכולת לא מודעים. אלו אנשים נכשלים – שום דבר לא עובד בשבילם, הם לא מצליחים, והם לא יודעים שהם לא מצליחים... הם אפילו לא יודעים למה לא מצליח להם. הם מרגישים שהם נאבקים משחר עד לילה. אני הייתי חסר יכולת לא מודע בשנות העשרים שלי. נדרש מישהו מבחוץ, בחור בשם ריי סטנפורד כדי לנער ולהעיר אותי – הוא למעשה עזר לי להכיר בעובדה שהייתי חסר יכולת, שלא יצרתי שום דבר למען חיי מלבד יאוש. כאשר מישהו בחייך מנער אותך ומנענע אותך, כאשר אתה מתחיל לחשוב שהיית יכול בודאות סבירה להסכים לעשות כל דבר כדי להוציא את עצמך מחדלון החיים שבו אתה שרוי עד לגובה המתניים, אתה עובר ממצב של חסר-יכולת לא מודע למצב של חסר-יכולת מודע. אני יודע. זה נשמע לא הרבה יותר טוב. נכון? אבל זו ראשית ההבנה. זה השחר החדש שלך. ותלוי בך כמה מהר אתה רוצה שהשמש תזרח בחייך המתחדשים. כאשר אתה עובר למציאות החדשה של אי יכולת מודעת, אתה מתחיל לקחת אחריות על החיים שיצרת. אני סוף סוף הסתכלתי במראה וגיליתי שאני לא אוהב מה שאני רואה. הבנתי שאני לא מאופס על התכלית.
על מנת לגלות את תכליתך, אתה צריך ראשית להתבונן בעצמך בכנות...בהשגיך הנוכחיים. זה מחייב התבוננות בפחדיך לגבי מה שאינך יכול לעשות... ומדוע חשבת כל הזמן הזה שאינך יכול לעשות זאת. זה מחייב התבוננות בעצמך בקושי שורד חודש. זה מחייב התבוננות בעצמך במצב של עודף משקל לא בריא. זה כאילו איזה חוכמה מולדת בתוכך גוחנת ללחוש על אזנך את האמת – אתה בבעיה שלא רצית לקחת עליה אחריות, ושום דבר לא ישתנה אלה אם תנעץ שניך בקליע ותפעל בכוון ההפוך. בין אם אתה יודע זאת ובין אם לאו, אתה עובר לשלב הבא, שלב היכולת המודעת. אתה עובד במודע על להיות בהכרה שעליך לעשות – ואז שעליך לפעול בלעשות זאת. אתה סומך על הקול הפנימי שלך. אתה מקיים את הנחיות מדריכיך. אתה מצהיר במודע מה שאתה רוצה כל יום ויום, כמה פעמים ביום. תמצא את עצמך מתחיל לפעול בצורה יותר ספונטנית. אתה עושה אוטומטית דברים שמביאים טוב אל עולמך. אתה משחרר אנרגיה – אנרגיה של נתינה – אתה משחרר אנרגיה לתוך סירקולציה מפני שאתה נע קדימה. ובשעה שאתה נע קדימה, אתה פשוט עושה. אינך מסביר זאת. בנקודה זו, עברת אל יכולת לא מודעת. איפה שהוא לאורך הדרך, רוחך - היודע הפנימי שלך – הצליח להגיע אליך. אתה מבין שיש מקור שפע אינסופי. אתה מצפה לו, ואתה פועל איתו, בידיעה שהוא תמיד שם בשבילך. אתה נותן אוטומטית... זה ספונטני. נתינה זו... אינה המצאת האטום. נחוצים רק כמה צעדים מצדך. זורו, נביא בפרס העתיקה, לימד כי רעיון המושלמות מתחיל בצעדים קטנים: "עשה את הצעד הראשון במחשבה טובה, את השני במילה טובה, ואת השלישי במעשה טוב". מה שרק נרצה לקבל, עלינו להתחיל לתת. אם אתה רוצה שיהיו לך חברים, עליך להיות חברותי. אם אתה רוצה להיות נאהב, עליך להיות אהיב. אם אתה רוצה לקבל נכסים עליך ללמוד לתת – מעשר – מפני שאיזה אנרגיה שלא תהיה שאנו שולחים לתוך היקום היא האנרגיה היחידה שיכולה לחזור ישירות אלינו.
רק תסתכל מסביב על הצורה בה אנשים נאחזים בדברים – הם לא עוזבים! אתה יכול להיות עשיר או עני ממש בו זמנית. אנשים נאחזים באכפתיות שלהם ואף במחשבות נתינה... לשם מה??? אם מוצא חן בעיניך מה שמישהו לובש, אמור לו או לה. אם אתה אוהב את הדרך בה מישהו סיים איזו משימה עבורך, הגד להם. אם אתה מעריך שירות שמשהו מספק, אפשר להם לדעת. מה זה לוקח ממך? ממש שום דבר... כל מה שאתה עושה זה להכניס אנרגיה לסירקולציה. אם אתה במערכת יחסים, אין בכך שום תרומה להתאפק או לשמור לעצמך או לחוש שלהגיד משהו בנדיבות לב או באכפתיות יתלוש משהו מקרבך. אנו מוצפים בהזדמנויות יומיומיות להעניק מחמאות, לבצע מעשים קטנים של שירות. נצל את ההזדמנות. תגלה שככל שהזמן עובר, אתה עובר מיכולת מודעת ליכולת לא מודעת – זה פשוט בא בטבעיות. אתה פשוט נותן בטבעיות – מפני ששוב, אתה יודע שיש מקור שפע אינסופי. ובשלב מסוים אתה תופס – זה לא בא ממך. זה עובר דרכך. לוצ'אנו דה קרצנזו אמר זאת יפה "אנחנו מלאכים בעלי כנף אחת בלבד; אנו יכולים לעוף רק כאשר אנו מחבקים זה את זה". שתף בעושר שלך. התחל היום. זה יעשיר כל הבט בחייך.
מאמר מאת : בוב פרוקטור תרגום – מירה אורן |