שניהם צמחו בעיתון "הארץ". שניהם נקראים על ידי המוני קוראים. שניהם חלו בחיידק הפוליטיקה. האחד, דניאל בן-סימון כשאבחן בחיידק הפוליטיקההמקנן בו, קם בצורה מכובדת משולחנו בעיתון "הארץ", התפטר ממשרה שמפרנסת בכבוד את בעליה ויצא אל מדבר הפוליטיקה, כשהוא מאמין שבכוחו להשפיע: לרפא את החולאים האוכלים בכל פה את הפוליטיקאים הישראלים, להיטיב את מצבה של החברה הישראלית בה כל אחד דואג לעורו. הוא הגיע למסקנה שבכוחו לעשות דבר אחרי שנים רבות בה כיסה את שולי החברה הישראלית ומאמין שאפשר להחיות את הסולידריות החברתית שנעלמה לפני שנים רבות.

השני, ארי שביט, כשאבחן שחיידק הפוליטיקה מקנן בו, דבק בכל כוחו בכסאו העיתונאי ואף הגביר את פעילותו ב"מועצת החכמים" של ערוץ 10, שם הוא מצטיין בעיקר בצעקנות שמטרתה היחידה לא לאפשר להשמיע את דעתו של חבר אחר בפאנל, כשהיא נוגדת את דעתו הוא. כמו אמנון דנקנר שהגן על אהוד אולמרט ב"מועצת החכמים" של ערוץ 10, ללא כל תנאי והסתייגות, מצדיק כל התחכמות ותעלול של חברו אולמרט, כך עושה ארי שביט עם חברו אהוד ברק. ללא תנאי וללא שום סייג. נאמנות עוורת. כך גם הגיע שביט אל כתיבת מאמרו המכפיש את ציפי לבני, כשהוא מסתמך אל עדים אלמונים המשמיעים לא עובדות אלא רכילויות סתמיות. בעילום שם. זו פעילותו הפוליטית של ארי שביט המוסווית על ידי ישיבה אל שולחן עיתונאי מעיתונאי עיתון "הארץ". ולחיזוק טענתי נגד ארי שביט ארשה לעצמי לצטט את הסיפא של מאמרה של סימה קדמון ב "ידיעות" של סוף השבוע.

"ואולי מן הראוי היה ששישה ימים בלבד לפני בחירות, כשהוא יוצא במאמר כזה, יגלה לנו שביט משהו על עצמו: כמו, למשל, על קרבתו המיוחדת למתמודד אחד, אהוד ברק שמו. ואת העובדה שהוא אורח רצוי בארוחות ערב ובאירועים חברתיים בביתו. כחבר של ברק, לא כעיתונאי שגובה עדויות, למרות שזה לא מפריע לו גם לכתוב עליו ולראיין אותו.

הקורא הסביר עוד עשוי להחליט, שהאינפורמציה הזאת על שביט, חשובה ומהותית פי כמה ממה שחושבים 12 פחדנים על כשירותה או אי-כשירותה של לבני לראשות הממשלה."

נותר רק לקוות שדן מרגלית כעיתונאי בעל יושרה יפסיק את השתתפותו של ארי שביט ב"מועצת החכמים" של ערוץ 10. עיתונאים כארי שביט מקומם ברוסיה של פוטין.