כותרות TheMarker >
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    מחברת המילים הקשות - 2

    0 תגובות   יום שבת, 7/2/09, 18:00

    הפעם החלטתי להוסיף פוסטים ללווי הקריאה, לא להוסיף תגובות. כשקראתי את הספר הקודם, כתבתי פוסט אחד - ואחר כך הוספתי תגובות כשהתקדמתי בקריאה. הפעם - אני נוהגת אחרת. קודם כל אני עושה סדר לעצמי בקריאה . לא לקורא - לעצמי. הספר מלווה שלושה דורות, וכל דור - לא לפי סדר כרונולוגי - מלווה בתיאור התבגרותו. הילדה הקטנה נעמי, ילדה שתקנית, שמגיעה עד כתה ד, לאחר מכן הוריה , לונה, ילידת רודוס, וניסים, ילד רזה מאד, מאוהב נואשות ברוזה, יליד ירושלים, שבמקום שבו אני נמצאת בספר, המשפחה תתחיל ללחוץ על לונה להנשא לו. המשפחה עדיין לא יודעת , אבל לונה מתחילה להבין שהיא בהריון, מחיליק , לפי התאורים הוא הצבר האולטימטיבי , ראש השבט בצופים, עינים כחולות (איך לא, האשכנזים הרעים המנצלים הלא רגישים תמיד יש להם עינים כחולות ותמיד אני משתדלת לא לקחת את זה באופן אישי..) בלורית מלאת חן, מציע לה ללוות אותה הביתה, ולפני כן, באופן גס למדי, בלי שהיא מבינה מה קורה לה, מקיים אתה יחסי מין. כעת, היא "תקועה" ולכן היא תינשא בעל כרחה לניסים. "ניסים" לא יהיו כאן....

    סלומון ואסתר הם הוריה של לונה. הם נישאו כמבובן בשידוך. בבואם לארץ ישראל מרודוס הם מתקשים להתארגן, להסתדר, האב אינו מוצא לעצמו פרנסה. התאורים כיצד הוא מטייל בשוק ונהנה מריח התבלינים, מהררי הפפריקה - מי שהיה בשוק בצלאל למכיר את הררי הפפריקה הריחניים האלה ויודע על מה מדובר- מוצא פורקן בהכנת חמוצים וריבות מפירת וירקות. לבסוף הוא מתמסר ללמד להוראת בתו, שהיתה תלמידה מצטיינת ברודוס, אך אינה מתאקלמת בכתה החדשה.

    חיים קשים, אין ספק, יש במשפחה הזו. כאשר אני חושבת על זה שלפעמים אין לי מצב רוח - תראי את אלה, אני אומרת לעצמי, איזו זכות יש לך לא להרגיש טוב??? 

    כעת אני בפרק 13. אני כבר מחכה לראות מה יקרה כשלונה תבין שהיא בהריון, ושכל החלומות על נישואין מאהבה יתנפצו על הרצפה בקול גדול....

     

    עברו שעתיים, אולי יותר (כעת 22.10) , ואכן צדקתי. נולדה תינוקת. היא לא אוהבת את בעלה . היא אפילו לא מנסה לאהוב. היא לא אוהבת את בתה, היא מתנהלת, לא מעבר לכך.

    מי שנוגע ללבי הוא ניסים, בעלה. הפרקים המתארים את התבגרותו, מתארים ילד המתקשה לדבר (הבת תהיה כזו) מתקשה להביע את עצמו, המורה בבית הספר מתעלל בו (פעם חשבו שזה מאד חינוכי להתנהג כך, להתעלל במישהו ליד הלוח) ובמות אביו עליו לעזוב את בית הספר ולדאוג לפרנסת המשפחה.

    פעילותו בצופים נותנת לו תחושה של אדם בעל ערך. הוא אפסנאי הסניף, והתאור המלווה אותו בהחלט מציג אותו כאפסנאי אחראי ומסור מאד. עד כמה הוא רגיש אנחנו רואים כאשר הוא נכנס למערה, במסגרת טיול צופים, ורואה גופות של נערה ונער שהתעללו בהם. המראה אינו עוזב אותו לאורך שנים בימים ובלילות. הסופרת החליטה לחבר את שתי הגופות האומללות הללו לשירו של אלתרמן מגש הכסף. גם הפרק נקרא נערה ונער, גם השיר המודפס על נייר עיתון מעלה אותם בזכרונו, ולא ברור לי מדוע דווקא הם  מוגדרים כמגש הכסף שעליו ניתנה מדינת היהודים.

     

    אני עוברת למיטה וממשיכה לקרוא, איך שהוא הספר סוף סוף תפס אותי...


    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין