אז כתבתי וזה לא הידפיס...

גיליתי ביומולדת הזאת

שאמנם בעלי לשעבר מנהל את חייו גרוע בכל הנוגע לכספים .. אבל יש לאיש יתרונות אחרים..

הוא חי לו במשתלה נטושה שאותה שיפץ והפך לחוות סוסים יפה

הוא הפך להיות מטיף ליהדות......

הילדים רואים בו מן "פרי טיקט " - לעולם חפשי מדאגות , אצל אבא מותר הכל כי אין רכוש לשמור עליו

ואבא לוקח אותם לסיבוב על הטנדר....בבוץ...

ואצל אבא תמיד יש מדורה בוערת וכנפיים על האש...

וחוץ מזה

אני בתור גרושתו

מאד קשה לי לקבל את זה , כי אני כזאת אחראאית וצריכה לדאוג להכל לחינוך ולכלכלת הילדים ולבריאותם

ולי אכפת שיהיה להם בית חם ומקום קבוע והוא כזה "קליל" ו"זורם"

וזה אפילו מעורר קנאה

איך בן אדם - אבא לילדים - לא שם  על כלום  בחיים שלו לא סופר אף אחד ממטר לא מעניינים אותו הסדרי ראיה או שישי שבת שלי או שלו, לא מזיז לו אם יש אוכל במקרר או לא

לא מכיר אספת הורים בבית ספר לא בא לטקסיום של הילד

לא חוגג איתם ימי הולדת לא חגים

ועדיין הם מרגישים טוב עם כל מה שהוא עושה

והם אוהבים אותו

ומספיק שהוא יקנה להם "רולר סרפ " ליומולדת   והם כבר מרגישים שהוא "הישקיע בהם "

הלוואי שיכולתי

הלוואי שיכולתי לחיות ככה

בהיתעלמות מוחלטת מכל חובה הורית

לא להכין עוגות יומולדת לילדים ...

לא לתקן להם שיניים שבורות

לא לרוץ לבית הספר אם הילד שכח את הכריך ...

הלוואי שלא היה לי אכפת אם

הילד לבוש חם בחורף ..

אם יש לו חברים ..

שביום שישי תיהיה ארוחת ערב מישפחתית עם נירות שבת על השולחן....

הלוואי שיכולתי לחיות ככה " על הבאב עלה " - ככה הוא אומר...

אז חגגנו בחווה יומולדת לכתה של איתי...

ואני הישגחתי שהכל יהיה בסדר

הוא שיחק פינג פונג ועזר לי להרים את הילד עם חבריו....

ואני?

אני היתחזקה בי ההבנה שמצויין עשיתי כשהחלטתי לא להמשיך את חיי עם האיש הזה