אני יושבת בבית הענק הזה, בתוך סלון ענק, חציו ריק. תמונה בצבעי אדום חם ובה זוג עירום מחובר חיבור של אהבה, ציור שנתנה לי אותו ביום שישי החברה הכי טובה שלי. הכי. יושבת בבית ענק. מתגעגעת לימים בהם היית מגיע לכאן, מחבק אותי חיבוק חזק שידע אהבה אמיתית. אני מתגעגעת אליך. אתמול כשקמתי, נזכרתי בך. נזכרתי בהליכה ההיא בטיילת בתל-אביב כשצרחת בקול ענק: " שרוני, אני אוהב אותך, אוהב אותך!!". צרחת וכולם שמעו. צרחת כי רצית שאשמע זאת באמת, רצית לשמוע גם אתה. אמרת לי שאני הכי שלך בעולם הזה. הכי מבינה אותך מכולם. לפעמים זה היה לא פשוט. אתה אדם מורכב, ייצרי, מיוחד, מדהים, יפה-תואר, מטורף כמו שאני אוהבת ואהבת אותי באמת. את שרוני שלך. אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותך. בבית הגדול ההוא, החם ההוא, המשפחתי. לא שלי. ראיתי אותך וידעתי באותו רגע שתהיה שלי. גם אם זה ייקח שנה, אני אהיה איתך. ידעתי זאת בוודאות. וכך זה היה. אחרי שנה בה היינו משוחחים בידידות שהייתה לעיתים הופכת לקרבה סקסואלית, אחרי שנה בה למדתי לראות את האדם הקסום מתחת למסיכת הענק ששמת, אחרי שנה וחצי שלמדת להכיר את שרון באמת, רק אז- צרחת שם בטיילת, רק אז אמרת לי שאתה רוצה שנגור במושב, כמו שאני אוהבת, כמו שאני חולמת. שנעשה יוגה ביחד, נחלום את החלומות הדומים שלנו יחד, נעשה אהבה כמה שיותר, נאכל את האוכל שלך, נחבק את העבר הכואב של שנינו, תהיה שלי ואני אהיה שלך. נאהב. אני זוכרת שהיית מתקשר אליי, סתם כך, עשר דקות לפני חצות, מבקש לבוא אליי. "רק לישון לצידך, לנשום איתך את הלילה הזה". באת, ישנת וחיבקת חזק. אני זוכרת שהתקשרת באחד מימי חמישי, כשאני באמצע נקיון דירה חסר שפיות, מבקש שאבוא אליך, כדי שאוכל את המרק שהכנת. שאטעם טעם של בית. ניקיתי ובאתי. שתינו יחד את המרק הכי טעים שטעמתי בשנים האחרונות. מרק חם. כמוך. אני זוכרת שאחרי שצרחת אז, בטיילת, נסענו אליך, שתינו את היין שהמתין כבר מספר ימים. חגגנו את האהבה שלנו. אבל אז, אחרי שתי כוסות, הרגשתי קצת מוזר. תחושה שמשהו יקרה פה. שהאושר והחלום הזה, שהפך למציאות, ייעלם לו. פחדתי. פחדתי אבל רציתי. רציתי להיות איתך. כי הבנת הכי בעולם מי אני באמת. הבנת הכי בעולם את הטירוף השפוי שלי. את הילדה הזו שלא מצאה את עצמה, את הבחורה שהתבגרה והפכה אט אט להיות היא באמת. איתך זה היה חזק מכל. איתך הרגשתי הכי עוצמתית שרק אפשר. אבל אחרי שתי כוסות היין הפחד הזה בא. הרגשתי אותו ממך. הרגשתי שאתה כל-כך קרוב לאושר הזה ולא מסוגל להכיל אותו באמת.
אחרי שבוע, החלטת שאתה לא מסוגל. האהבה הזו קשה לך. אחרי חודשיים נסעת מכאן לתמיד, לצפון הרחוק ששנאת כל- כך. ברחת.
אני יושבת בבית הענק הזה. בתוך סלון שחציו ריק, מול תמונת אהבה אדומה ובה זוג עירום מחובר חיבור של אהבה.
אני מתגעגעת אליך. מאוד.
נשיקות. |