בלילה לאחר כמה שעות של כאבים לאחר שניסיתי לדחות כמה שאפשר את ההגעה לבדיקות אבל כשראיתי
שזה לא עובר ועשיתי על עצמי אנמנזה קצרה התחלתי לדאוג...
כשנכנסתי למיון מיד ניגשה אלי אחות שמכירה אותי והכניסה אותי לחדר על מנת לעשות לי א.ק.ג ובדיקות
דם, מזל שחבר שלי ליווה אותי כי ממש הייתי בלחץ וראו את זה בל"ד הגבוה שלי והדופק המהיר.
לאחר מכן ניגש אלי רופא שאני מכירה ובדק אותי, ניסה להרגיע שהוא לא חושב שזה מהלב אבל נחכה
לבדיקות דם ושלח אותי לצילום חזה.
כל הזמן הזה הרגשתי את חוסר האונים שחשים המטופלים שמגיעים למיון בד"כ לקבל ממני טיפול, ועוד
בהתחשב בעובדה שאני לא המתנתי בכלל בתור...
כשחזרתי מהצילום היו כבר חלק מתשובות בדיקות הדם שהיו תקינות לשמחתי הרבה.
כשהגעתי לעבודה יום למחרת התייחסתי קצת אחרת לחולים למרות שבד"כ אני אמפטית ואדיבה הפעם הייתי
קצת יותר.
לפעמים צריך להיות בצד השני כדי להעריך ולהבין מה החשיבות שלנו בעיני האנשים.
בריאות שלמה לכולם ושבוע טוב
יעל |