משתה טוב חייב להיות מזין במשהו, אומרת בק: אהבה, לימוד, ביטוי של מחשבה או כשרון, חיבור בין גוף לנפש... ו... אוכל.
כשהייתי ילדה הסתובבתי הרבה פעמים בבית מחפשת "משהו טוב" או בהונגרית "וולומי יוט", ובסוף הסתפקתי בפתיחה של קופסאת שימורי תירס כי לא מצאתי בבית שום דבר מתאים יותר. כשהייתי נערה רציתי לפעמים לאכול עוגת ריג'ו יאנצ'י (שוקולד עם שכבה עבה של קרם שוקולד על בסיס קצפת) והסתפקתי בפודינג דיאטטי כי לא רציתי להשמין. כשהייתי סטודנטית רציתי לפעמים לאכול תבשיל ירקות עם תפוחי אדמה והסתפקתי במנה פלאפל כי לא היה לי כוח לבשל. זה בדיוק מה שאסור לעשות בדיאטת האושר. מותר, בהחלט, לאכול קופסאת שימורי תירס כשזה מה שבא לי ולפעמים זה ממש בא לי, ומותר, בהחלט, לאכול מנה פלאפל כשאני נתקפת פתאום בקרייבינג לפלאפל. לפודינג דיאטטי אף פעם אין לי תשוקה, אז אסור, בהחלט אסור!
באשר לאוכל, לדיאטת האושר שני כללים:
לדוגמה אם בא לי לאכול בבקרי החורף הזה, הלא כל כך חורפי, סחלב מתוק עם קנמון ואגוזים אז אסור לי להחליף את זה בדגני פיטנס ולא משנה כמה הדוגמנית ההיא, שאני לא יודעת את שמה, תנסה לגרות אותי עם המלה "שוקולד". לעומת זאת, אם הגישו לי במסעדה קערה מלאה בפסטה עם רוטב עגבניות ושמנת (אני מתה על זה) אני לא צריכה להרגיש מחויבת לסיים אותה כשאני מרגישה שאני כבר על סף בחילה, גם אם היא עלתה 50 שקל. הגוף, טוענת בק, משתוקק למה שאוסרים עליו, לעומת זאת, אם נותנים לו בשפע ממה שהוא אוהב הוא ידע מתי לאותת לנו להפסיק. לכן, היא ממליצה לכל מי שמכור לשוקולד, למשל, למלא את הבית בכמויות שוקולד שיספיקו לשנתיים. הגישה הזו מאוד מדברת אליי. כבר שנים שאני לא מנסה להגביל את עצמי בשום סוג של מזון ואני שמה לב שעקב כך אני גם לא מתנפלת על כמויות אוכל סתם. הגישה הזו נראית לי כמעט מובנת מאליה, רק ששוב ושוב אני נתקלת מסביבי בנשים שאוכלות עוגיות קווקר כשבא להן וופלים (כי זה יותר בריא) ובנשים שמזמינות סלט חסה כשבא להן צ'יפס (כי זה משמין) והכי גרוע בבת של בעלי שאוכלת כל היום פריכיות אורז כי יש בזה רק 20 קלוריות (מזמן גיליתי שמה שמשמין זה ספירת הקלוריות ולא האכילה).
ואולם, מזהירה בק, כל זה נכון אם אנחנו אוכלים מתוך צורך פיזי אמיתי ולא מתוך רצון לפצות עצמנו על משהו אחר. לכן, כתנאי להצלחת הסעיף הזה של דיאטת האושר אנחנו צריכים גם למלא אחר שאר הסעיפים. אם נמלא את כל תשעת הפריטים של דיאטת האושר נוכל לדעת מה בדיוק הגוף שלנו רוצה ולספק לו את זה בלי רגשי אשם, שיפוטיות או קמצנות. לעומת זאת, אם נמלא את הבית בשוקולד שיספיק לשנתיים כאשר אנחנו משתמשים בו כפיצוי על כך שמשעמם לנו ייתכן שאכן נחסל אותו ביומיים. אבל מנגד, אם אנחנו סובלים מחסך כלשהו שום הגבלה של מזון גם לא תעזור, משום שאוכל הוא אחד הדברים המנחמים ביותר.
בדיאטת האושר, בק ממליצה לנו לפחות פעם ביום לספק לעצמנו אוכל שאנחנו ממש נהנים ממנו: הגירסה עם השומן המלא והסוכר הלבן, הגירסה היקרה ולא התחליף הזול.
אז מה באמת אשמח לאכול עכשיו? רביולי בטטה עם רוטב סלסה רוזה? סנדביץ מלחמניה משולשת עם גבינה צהובה וירק (רצוי גם פסטו)? קציצות עוף עם פירה וכרובית עם פירורי לחם?
האמת היא שזה ממש לא קל לי לקלוע בדיוק לרצון שלי. ולמרות, שאני כבר לא מחפשת אף פעם תחליפים דיאטטים או בריאים, עדיין קורה לי לרוב שאין לי בבית כלום וגם ממש ממש לא בא לי לבשל. ללכת לבית קפה? אין לי כוח. בכל אופן ברגע שאדע מה בדיוק בא לי ואמצא דרך להשיג את זה עליי לאכול אותו בתשומת לב מלאה אם אני רוצה שהוא יהפוך לחגיגה אמיתית. כרגע, נראה לי שאדחה את החגיגה ליותר מאוחר ואקח לי עכשיו סנדביץ מלחם דגנים פרוס (זה מה שיש לי היום בבית) עם קציצת עוף קרה מאתמול. ו... אוסיף גם מיונז ופרוסת פלפל אדום. לא כל כך רע, נכון? |