ביום שישי קניתי חלה ב-25 שקלים.

ממש ככה.

חלה לשבת תמורת 25 שקלים.

באופן עקרוני אני צרכנית שקולה והגיונית. אין סיכוי שהייתי משלמש סכום כזה עם קילו מלפפונים או אפילו על תאנים מבכירות.

אבל כשאני נכנסת למאפייה אני הופכת לחמור עיוור. הדבר היחיד שמוביל אותי זה האף.

החלה הפלילית נקנתה ב"הנשיקה הצרפתית", מאפייה מהממת מול אצטדיון בלומפילד.

יש לי חיבה גדולה למקום הזה, כשגרנו בפלורנטין הייתי מדוושת על האופיים המצ'וקמקות שלי לקנות שם לחם צרפתי או פיתות מתובלות, ותמיד חוזרת עם לפחות שלש כיכרות לחם ענקיות, שיכולות להאכיל משפחה מרובת ילדים בבני ברק.

בכל פעם שאני מתקרבת לאזור אני חייבת להיכנס לנשיקה. בכל פעם נראה שהם יותר משוכללים, עוד מדף של בורקס, עוד סוג של פיצות קטנות. פשעים חמורים נגד האנושות.

ביום שישי נכנסתי לשם לראשונה עם הבת שלי, היא עמדה מסוחררת מהריחות והמבחר. מדף החלות נראה כמו משהו שיש רק בבר-מצוות בבתי מלון (רק טרי): חלות ענקיות קלועות, ועל ידן חלות עשויות צבר של כדורי-לחמניות מתובלות בשומשום וקצח. אוי, הלב.

נתתי לה לבחור את החלה שהיא הכי רוצה להביא הביתה.

יצאנו עם חלת פרח ענקית, מורכבת מעשרים לחמניות קטנות צמודות. 25 שקלים.

וגם שתי לחמניות מתוקות, וביגלה ושני מאפיי גבינה מתוקים, שיהיה מה לכרסם בדרך.

החלה, אגב, היתה טעימה להפליא, רכה, מתוקה ומלאה בזרעונים חמודים למעלה. פירקנו אותה בארוחת ערב ביום שישי.

פחמימות זה באמת דבר נחמד.