בימים האחרונים, הימים שאחרי המבצע או המלחמה, מנקרת תחושה מסויימת.

תחושה שאולי מקורה בפער בין אותם תהומות של פחד, כאב וצער לבין שגרה שממהרת לאסוף אל תוכה, ואל תוך שכחה בטוחה.

בימים שאחד  מלקק את פצעיו, שני מבכה את יקירו ושלישי שקוע ב"השרדות " על המסך , מגיחים להם ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה.
שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר.
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה.
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר.