מיומנו של נכה מצוי
בבלוג זה אני אספר את הסיפור שלי,נכה פיזית שמנסה להשתלב בתוך החברה \"הרגילה\" אך זו דחתה אותו ועודנה וכך דחתה ועודנה דוחה גם את מכריו הנכים.
אבל היומן הזה,הרבה דפים נסתרים יש בו,ואתם מגלים כל פעם טפח.............
פוסטים פופולאריים
-
מכתב אהבה
7/10/11 | 28525 צפיות
-
אבוד בלעדייך
14/5/13 | 955 צפיות
-
למה?
26/12/08 | 648 צפיות
-
גם אתן מרעידות את הקיר!!!!!!!!!!!
8/1/09 | 584 צפיות
-
כביש החיים
8/2/08 | 411 צפיות
-
ההפסד כולו שלי
14/2/11 | 1319 צפיות
פוסטים אחרונים
- מתנה שבורה 17/11/16
- קשר מיוחד 24/10/16
- פחד 15/10/16
- להתקרב,שוב......... 13/10/16
- "לשמן את הצירים" 2/9/13
- אבוד בלעדייך 14/5/13
0
אתה זוכר אותי???????
אתמול הייתי באירוע אני אוהב באירועים את האוכל הזה של הקבלת פנים את הבורקסים המשולשים,הסגרים והפלאפל. איך שאני בא לשבת מתיישבת מולי אישה ושואלת: "אתה יודע מי אני?,אני חברה של אמא, אני זוכרת אותך עוד מגיל שנה כשחירבנת לי על הברכים אתה זוכר אותי?" מה אני אמור לענות לאנשים כאלה? והאישה ששאלה אותי את הדבר ההזוי הזה אמרה את זה בפנים חמורות סבר,ככה ש99 אחוז שהיא התכוונה לזה ברצינות... מה אני אמור לענות לאנשים כאלה? אחרי השתיקה המביכה, יאללה בואי חרבני עלי נצא פטיים? אני שונא נשים זקנות שבטוחות שאם הן ראו אותך כמה פעמיים שהיית בן שנה ובגלל שהן לפני 20 שנה עבדו עם אמא שלך משמע כאילו הם ילדו אותך,אז עכשיו יש להן זכות לומר לך הכל פשוט הכלללללללללללל כולל הכל דברים שאפילו האמא האמתית שלך לא אמרה לך מעולם. או שהפסיקה מזמן לומר. מה אני אמור להגיד למישהי מבוגרת שנעמדת לי מול הפרצוף ושואלת אם אני זוכר אותה,ועד שאני לא עונה לה את התשובה שהיא רוצה לשמוע,היא לא משחררת. מישהי שאתה בככל לא זוכר או לא מכיר בכלל,אבל הרי אני לא רוצה לפגוע או להעליב,אני מנסה להיות נחמד,אבל הן מטרחנות,על איך שהן זוכרות אותי שהייתי בבטן של אמא והם ליטפו לה תבטן,ואייך גדלתי מפיצקלה כזה לבחור יפיפה והן אשכרה נעלבות שאין לי מושג מי הן,אבל שוב לא נעים להעליב אז אני מנסה להיות נחמד לגלות עניין,אבל רבאק,כאילו הן מצפות שתתנצל שבגיל שנה חיברנת להם על הברכים? אז לכל הבנות האלה שהן בנות 55 ומעלה ופוגשות אותי באירועים ומכירות אותי מלפני שאני מכיר תעצמי,סבבה לכן זיכתם להכיר תינוק חמוד אבל אם לא ראיתי אתכם 13 שנה ומעלה,אל תצפו שאזכור אתכן! סיטואציות כאלה קורות גם לכם? יש תמונות שלי במחשב מגיל שנה ומגיל 3 ו4,אבל בחיים לא אראה אותן לאף אחד,הן מביכות מדי....... ואני לא אומר ולו חצי מילה על העובדה שהפוסט הזה הוא פוסט ה100 שלי כאן,לא טיפוס של טררם.אני מכיר פה כמה שהיו ודאי שוכרים את קייסריה במקרה כזה ועושים את אירוע המאהההה ומי שבא בלי מתנה או צק נבעט החוצה מרשימת החברים... חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח |
תגובות אחרונות
-
הקשתית
בתגובה על קשר מיוחד
-
נערת ליווי
בתגובה על מוש
-
אריאל, חיפה
בתגובה על "לשמן את הצירים"
-
נהר גועש
בתגובה על מכתב אהבה
-
or1503
בתגובה על זה לא סתם אולי.. אתה האור בחיי...
-
נהר גועש
בתגובה על אבוד בלעדייך
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חזרתי עם כוכב*
אני הייתי אומרת לה, שזו הייתה הפעם היחידה שבאמת נהנת מעשיית פעולת מעיים, והיית רוצה לנסות שוב, אם לא איכפת לה
ברכותי לפוסט המאה. כן ירבו.
ולענין עצמו.
בעניינים אלה, זכרונות הילדות שלך אינם שונים מאלה של כולנו.
למי לא היתה קרובת משפחה שאמרה לו: "אני זוכרת אותך שהיית כזה קטן..." ו-"אתה זוכר אותי?" ועוד כהנה וכהנה.
אנו למדנו בגיל צעיר לצחוק, ממה שאותך עדיין מעצבן. ראית מעלי כבר כמה תגובות מיידיות למילותיה של קרובת המשפחה, וגם בדעתי עלתה מיד תגובה המתאימה לסגנוני. (אם כי, ראוי לזכור, בגילי כמעט שאין עוד כאלה ה"זוכרות אותי כזה קטן").
זכור - הצחוק מחזק את מערכת החיסון.
ראשית, לא יפה!
לא מספיק שחירבת לה על הרגליים, אתה עוד שוכח אותה????
אני זוכר את כל מי שחרבתי, השתנתי, הקאתי וירקתי עליו מגיל חודש ועד יום...
ו...מהיום אני מפסיק עם זה, לא יפה... זה לא נעים כבר... מסתקלים עלי לא יפה...
חביבי, אל תהיה כל כך כבד, אל תשב על נקודות, תזרום... זה צו השעה.
:))
great idea
טוב שהזכרת לי איך לא להתנהג בעוד כמה שנים:)
ברכות לפוסט המאה....
< לא ניתן....ב-24 שעות...וזה...>
את תמיד מוזמנת לחזור ולככב...
למרות שממש לא אכפת לי מכוכבים
חחחח גדול אור, פשוט גדול!
שונאת את השאלה המעצבנת הזאת, מזכירה לי את ילדותי באירועים משפחתיים, תמיד היה איזה "דוד" לא קשור ( "דוד" מאוד עקשן הרשה לי לציין ) שנהג לומר-
הדוד הלא מוכר: בואי, עוגת פאדג' מתוקה, את זוכרת אותי? אותי?
אני ( עוגת הפאדג' המתוקה
): מבולבלת כולי ומחפשת את אמא או אבא שיגאלו אותי מיסוריי ושיקחו את האיש אממ סליחה את זה הטוען שהוא הדוד שלי, אבל נאדה, גורנישט, ההורים חייבים להיעלם ברגע הזה, אעעעע
הדוד הלא מוכר: אווו תראו את הקטנה, איך שהיא מסמיקה, נו, נזכרת?
אני: אההההההההההההההה, היי דוד.
ההורים שנזכרו להגיע: אמרנו לא לדבר עם זרים, נכון?
אני: אעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע אז מי זה היה?!?!
טוף, ברכותיי על פוסט המאה, מחכה לפוסט ה- 1,000
פוסט המאה. סחטן!!!
(הייתי נותנת כוכב אבל עוד לא עברו 24 שעות, חוק הזוי....)
רק חרבנת לה על הברכיים, שום דבר אחר לא ניסית? :-)
פוסט משעשע :) קרה לי גם... באמת מעצבן, תגיד שאתה זוכר.. מה אכפת לך.. ואז באותה נשימה תשאל אם יש לה בת או מישהי לסדר לך
אז אני זוכר אותך מכאן
מחנין. ואחלה , ברכות לפוסט
המאה, ואתה רשאי לפרגן לעצמך
ולחגוג.
ולאותן זקנות, זכור שאת החירבון
הן קיבלו באהבה, ושאהן באמת אוהבת
עדיין. ורצות אולי שתכיר באהבתן
גם אם אינך זוכר.
אותי זה דווקא משעשע..קח הכל בחיוך.. ככה תוכל להשלים "חתיכות" מחייך..עכשיו אתה יודע בידיים של מי היית ומה עשית?
תודה
תגיד לה שעוד כמה שנים מישהו צעיר כמוך יאלץ להחליף לה חיתולים
או שתגלה קצת חסד ותגיד שזו הייתה חוויה נפלאה על הברכיים שלה
או שתשאל אם בגיל שלה היא זוכרת עוד דברים חוץ מזה
ברכות לפוסט המאה!
אני דווקא הייתי שואל אותה. את אולי במקרה זוכרת גם את הריח ? (של מה שעשית לה על הרגלים)