מריץ שורות
כל יום חמישי מאוחר בלילה, כמו שעון.
פוסטים פופולאריים
-
קינדרלעך
13/11/09 | 2223 צפיות
-
עקוּדים
31/7/09 | 1599 צפיות
-
רק עוד יום
19/4/12 | 1168 צפיות
-
שיר כאב
17/3/13 | 1765 צפיות
-
טרינידד
20/8/09 | 1941 צפיות
-
יפה שקיעת שמש
10/7/09 | 1586 צפיות
פוסטים אחרונים
- העתיד כבר כאן 16/12/13
- דמיון מודרך 7/12/13
- מגיע לו שיכתבו עליו שיר 28/11/13
- חולדאי פינת לפיד 21/11/13
- ח"י, ח"י, ח"י 12/10/13
- כזו טרגדיה 6/10/13
גילוי נאות
ביום שישי החולף התפרסמה כתבה גדולה במוסף הארץ על מסעותיו של אביגדור ליברמן ברחבי ישראל. גולת הכותרת של הכתבה היתה ביקורו בנצרת עילית, ביקור בו נתקבל בקריאות מלאות התלהבות של תלמידי בית הספר התיכון המקומי: "מוות לערבים".
בנות, אינני יודע בדיוק איך לומר את הדבר הבא, ואני גם יודע שאחרי שאטיל את הפצצה יחסינו כבר לא יחזרו להיות מה שהיו, אבל אני מרגיש שלא אוכל לשמור עוד את הסוד הזה לעצמי, וגם לצפות שתהיו גלויות איתי בעצמכן.
ומכיוון שכך, ומכיוון שכל הנסיונות לרכך את המכה סתם יגררו עוד מבוכות וכעסים וסיבוכים מיותרים, אני פשוט אגיד את זה בצורה הכי פשוטה והכי מהירה שאפשר, ממש כמו שמורידים פלסטר לילד קטן: אני מנצרת עילית.
פשוט ככה, אני מנצרת עילית.
בעיניים עצומות אני יודע איך נראה בית הספר התיכון המקיף על שם משה שרת, כי ביליתי שם שש שנים ארוכות. אם איזה נער צועק שם עכשיו "מוות לערבים", אני שומע בדיוק איך הקריאה הזאת מהדהדת במסדרונות. ולא כל כך בגלל שצעקתי את זה בעצמי אי פעם, אבל אני זוכר מצויין את טניה המורה למתימטיקה צורחת עלי במסדרונות על איך העזתי לקבל 100 עגול בבחינה בבגרות, בשעה שהיא הגישה אותי על מגן של 57 בלבד, ועכשיו המפקח על לימודי המתימטיקה במחוז הצפון יקרא לה לבירור.
באמת הייתי לא בסדר.
אני זוכר את העיירה המנומנמת הזאת, שמיטב בניה ניעורו עכשיו כדי לאחל לערביי ישראל חיים קצרים מאלה שהם עצמם מייחלים להם. אני זוכר אותה בעיקר כמקום אפרורי שברוב ימות השנה מנשבות בו רוחות איומות. אני זוכר את התחבורה הציבורית - ארבעה קווים בסך הכל, 1, 2, 3 ו-5 (שנים ניסיתי להבין למה אין קו 4) - שהיתה שייכת לחברה ערבית מהעיר נצרת, העיר שהעניקה לנצרת עילית את המקור לשמה, ושעכשיו מתבקשים תושביה ללכת לעולמם בהקדם כדי לפנות לנו יותר מקום.
אני זוכר את רופא הילדים מבית החולים הצרפתי דוקטור דיאב שהיה מטפל בנו כשהיינו קטנים, ואת רופא השיניים דוקטור זריק, שהמשיך לטפל בשיניי גם בשבתות בהן הייתי בא הביתה במהלך שירותי הצבאי. בלילות של אותן שבתות היינו יושבים אצל מחמוד הזקן ליד סיבוב ציפורי, אוכלים חומוס ושותים עראק עד כמה שהמשכורת הצבאית איפשרה לנו. בחנוכה היינו קונים סופגניות עם ריבה אדומה שהכינו לנו הערבים בקונדיטוריות של העיר, שקראנו לה תמיד משום מה "נצרת למטה", ואם היו באים אלינו אורחים מחו"ל אז היינו לוקחים אותם לשוק ולכנסיית הבשורה, שיראו כמה יפה בארץ.
אני זוכר את מסעדת דיאנה הרבה לפני שדוחול נהיה נציג המגזר בסלונים התל אביביים. אבל בלאו הכי עכשיו הוא חזר להיות סתם ערבי.
אני זוכר את כל הילדות שאהבתי. אני זוכר את אלה שהחזירו לי אהבה, אבל הרבה יותר את אלה שלא. כי מהו התענוג לעומת הכאב בשביל הזכרון האנושי.
חבר אחד שלי שכר שם פעם דירה מעמידר בתשעה דולר לחודש. תשעה דולר! את החוויות הכי יפות שלי אספתי שם. הכל היה אופטימי. היה נדמה לנו שתיכף נהיה להקת רוק ממנצ'סטר, כי האפרוריות בחוץ היתה אותו דבר. אבל לנגן לא ידענו, כי במתנ"ס היו רק שני חוגים: ג'ודו או סייף. שני ענפים מאוד יעילים, אגב, אם אתה נדרש להרוג ערבים.
השנים היו טובות בסך הכל. תל אביב היתה רחוקה כמו לונדון, וכמו לונדון גם היא לא חיכתה לאיש מאיתנו. היו לנו הרבה חלומות, שרובם הסתובבו סביב המחשבה שנצליח להסתלק מהעיירה יום אחד. וזה היה אחלה, כי ככה התגשם לרובנו לפחות חלום אחד. לא נותר לי משם אלא חבר ילדות אחד, ואם מזמינים אותי לכנס מחזור אני אף פעם לא נוסע. מי שהיתה הילדה הכי יפה בנצרת עילית בלאו הכי נהרגה בתאונת דרכים כבר לפני שנים, וכך שמרה על עלומיה לנצח. כל האחרות - שיאריכו ימים, אני אשמור את עלומיהן למענן אצלי בזכרון.
הדבר היחיד שאני ממש ממש לא מצליח לזכור, זה שהיה למישהו מבט של רצח בעיניים.
אבל על דברים כאלה בדיוק אמר הרקליטוס כבר לפני 2,500 שנה: הכל זורם.
|
תגובות אחרונות
-
נערת ליווי
בתגובה על לזכר צ'ט המנוח
-
Shulamit Near
בתגובה על מגיע לו שיכתבו עליו שיר
-
lexis
בתגובה על העתיד כבר כאן
-
תוגת אבי
בתגובה על דמיון מודרך
-
גלית א'
בתגובה על חולדאי פינת לפיד
-
לא מתנגדת
בתגובה על כזו טרגדיה
תגובות (43)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עוד לפני שהכרתי את נצרת העיר
תחתית או עלית,
התחברתי אליה
בקו 343 עכו-נצרת, נצרת-עכו, של אגד,
שלקח או הביא אותי אל ומהבית.
היה לי מדריך בצבא בקורס חובשים שהיה מנצרת עילית.
הערכתי אותו מאוד...
:-)
תחי החאפריות שלך.
שמחתי לא להשתמש באבן- שושן תוך כדי קריאה.
תודה.
"מצויינת" זה כשתומס ברנהארד כותב על הילדות שלו בזלצבורג, אני סתם חאפר.
אבל זה נעים להתחפר בתוך החאפריות הזו.
וזה גם נעים לשמוע. שוב תודה.
המון רגשות שעלו בי במהלך הקריאה
בעיקר WOW על כתיבה מצויינת
מחוזות ילדותינו...,
נותרו רק במוחנו.
(זאת הגרסה הקצרה...)
מצחיק. שנים ייצרו את ה"ספלנדיד" בנצרת עילית.
מה יועילו מילותיו של ד"ר חסאם?
תודה.
בשנת 87, חמישה או שישה שבועות אחרי שהתחלתי ללמוד בבצלאל, התחילה גם האינתיפאדה, שלימים נאלצה להיקרא האינתיפאדה הראשונה. אני חושב שזה היה אז שהמלים מוות וערבים התחילו לשמש אצלנו בסמיכות זו לזו.
ומאז, מצער ככל שהדבר יהיה, רק הלכנו והשתכללנו עם זה.
תודה על ההתייחסות.
וגם אי אפשר להיכנס לאותה נצרת עילית פעמיים
כתוב ברגישות - וזה לא פשוט
היי להב,
ראשית, מאדדד אהבתי את מה שכתבת, מתוק-מריר כזה, בעיקר מריר שזה הטעם האהוב עלי ב"ספלנדיד".
שנית, אני שכנה של נצרת עלית ומבלה שם המון. טוב, אני יודעת שזה לא כמו לגור שם, אבל בכל זאת.
קופת החולים שלי היא בנצרת עלית, וכיף לראות איך חיים שם בדו-קיום רופאים ערביים עם פקידות רוסיות (או להיפך), לפעמים גם רופאה ארגנטינאית לרפואה, ומנהלת "ותיקה" מולכת בהם.
עם רופא השיניים שלי, ד"ר חסאם, יש לי דייט קבוע אחת לשבוע, והוא הרופא הכי טוב שהיה לי אי פעם. הוא מאד קורקטי, פרפקציוניסט בטירוף, ודי שתקן. אל האסיסטנטיות הוא פונה פעם בערבית, פעם בעברית, לפי המצאי.
הקניון הקבוע שלי הוא "לב העיר". אני עוד זוכרת שפעם היה שם קולנוע. היום הוא עובר שיפוצים, אינשאללה יסיימו עד לסוף השנה. כשאני נכנסת ל"מנגו" קורה שפונים אלי בערבית.
מאז שכתבת את הפוסט הזה התבשרנו שנצרת עלית היא העיר בה זכה ליברמן לאחוז הגבוה ביותר בקרב המצביעים. משהו כמו שליש (!!) הצביעו עבורו.
ד"ר חסאם לא אמר על זה כלום בבוקר שלמחרת הבחירות.
אולי אתה צודק, אבל אצלנו, המציאות היא שחותכת אותנו לגושים גסים. אחד לידנו, המציאות חתכה לו את כל הגוש של היד.
הנמקה זה לוקסוס של חברה שבעה.
במקומות אחרים יש לחתוך את המציאות בגושים גסים יותר.
היי להב
זה כבר מוסכם העניין הזה, שטון פסקני הוא תחליף להנמקה?
ובעניין אלוהים, היא חולקת על הפרשנות של רש"י, ולא מהיום.
הדבר היחיד שאני ממש ממש לא מצליח לזכור, זה שהיה למישהו רצח בעיניים.
גם אני לא.
ואני מ ירושלים.
הי אורלי
מאיפה אלוהים פתאום נכנס (או במילים שלך - נכנסה) פה לתמונה?
זה לא מה שהדתיים מכנים ביום כיפור "עניינים שבין אדם לחברו"?
ופרשן טוב כמו רש"י בטח היה מאיר את עינינו ואומר שהכוונה בכך היא גם בין אדם לערבי שגר בשכנות אליו.
הרבה הרבה יותר מעורבות אולי תביא תועלת זעירה.
קצת מעורבות אמנם עושה הרגשה טובה למעורבים, אבל לצערי כבר איננה משנה דבר.
שבת שלום
להב
שאלוהים תסלח לי על הצדקנות, אבל אולי קצת פחות התחפרות וקצת יותר מעורבות היו מביאים לאיזה שינוי.
לגמרי.... נותר רק להתחפר במדינת תל אביב...
בכל פעם שאני מתיישבת במסעדה עַרְבִית, אני מקללת את הישראלים. כי אותו " עֲרָבִי מסריח", הוא בעל רמת שירות שאין אותה בגנטיקה הישראלית. פשוט אין. לא נולדנו לקקנים באָוַונְטָה.
לפני חודשיים הייתי בסיור במפעל עלית בנצרת עלית, כל הפועלים הם אתיופים או רוסים ותהיתי, איזו נוחות יאללה, פעם הערבים בנו לנו את המדינה, עבדו בכל העבודות השחורות והיום. הסודנים מאפריקה מחליפים אותם.
לא מדברים עם ערבים היום, רק אם חייבים שיבואו לעשות לנו מעָרוּף בשיפוצים. כי זה נורא נחמד לשחק אותה צדיק. גם לא מראיינים אתיופים, אלא אם כן הם רצחו או נרצחו אבל זה נושא אחר.אנחנו כמו אהבה ופרידה, חוזרים על אותם טעויות כל הזמן. בורחים מהשונה וחוזרים אליו, כי הוא יעניק לנו את הדבר הכי טוב.
אני שומרת חסד נעורים לבאסטה היחידה ברחוב דיזינגוף פינת שדרות בן גוריון, שם היַרְקָן הערבי השכונתי שלי. הוא נתן לי אתמול שלוש עגבניות מתנה. מעניין מה הבאסטיונר בשוק הכרמל היה עושה.הרבה מיים עברו בנהר מאז.. הרבה שנאה עברה במדינה..
ומי שמלבה אותה הם לא האנשים שחיו בשכנות טובה..
הזכרת לי ימים של שוטטות בשוק בירושליים, התווכחנו מקסימום על המחיר
אבל כל זה היה לפני שכולם נפלו על הראש.
זכית לגדול אחרת, גם זה משהו.
תודה.
ובאמת אין מה לומר עליו עטתר.
למען האמת, אין מה לומר יותר על הכל, נראה לי.
זאת משוואה מעניינת. בכל זאת ועל אף המחמאה אני מוכן למחוק את הכתוב ולוותר על ליברמן.
כמה תודה.
איזה יופי של כתיבה
הכל זורם
והכתיבה הזורמת שלך מצאה לי חן
תמי.
האמת - זה ממש אקזוטי להיות מנצרת עילית!
ולגבי זה שאתה לא זוכר שלמישהו היה רצח בעיניים - מה לעשות? אנחנו חווים את הדברים אחרת כילדים.
נצרת היא מקום של דו-קיום יחד עם חיכוך מתמיד. קלאסי ליצירת חוסר סובלנות קיצוני.
אני הגעתי לשם לפני שנה ונדהמתי איך המקומיים ,בנצרת הערבית , מתעלמים לחלוטין מחוקי התנועה. אני מניחה שמעוד כמה חוקים. ובטוחה שזה לא יוצר הרבה חיבה הדדית בין היהודים לערבים. יש הרבה עבודה לעשות.
אם האמוציות לליברמן גרמו לך לכתוב כל כך יפה, אז בכל זאת ליברמן עשה משהו טוב, לא?
נצרת עילית שבליבך.
אתה כותב נפלא.
ועליו.. מעדיפה לא לאמר דבר.
צודקת, תודה שהארת את עיני.
איך לא ראיתי את זה קודם? אני הרוס עכשיו.
בסך הכל צריך לעזור לו. בכל זאת עולה חדש.
בטח עוד קשה לו עם העברית.
ואנחנו צחקנו עליו כל הזמן הזה.
עוד שמונה חודשים ארוכים עד יום כיפור. איך אני אחכה כל כך הרבה זמן כדי לבקש סליחה?
שיט.
הוא התכוון - מוות לערנבים.
כזה הוא. צייד בנשמה.
ס"ע יקר
תודה שאתה מרגיע אותי
עיניי פקוחות לרווחה נשמתי דרוכה .מחכה בקוצר לבום על קולי שיודיע על שובכם מקווה מאוד שמקדם הקשיחות יהא רך מתמיד.
כל זאת ממני
שוד ושבר
רק רגע...
כזכור לך, אני מסוגל לנוע במהירות האור ולכן אולי אני בתאילנד, אבל גם כאן ובאותו הזמן ועדיף שתשמרי על עירנות...
דיאנה לא הלכה טרם זמנה, היא נסעה איתי והיא קצת יותר איטית ויקח לה קצת יותר זמן לחזור כי היא נעה רק במהירות הקול...
תוהו ובוהו שלח לי סמס, ברגעים אלה ממש הוא בחופשה בתאילנד, נמאס לו להלחם עם סדום ועמורה..
מההה!!! עוד דיאנה הלכה טרם זמנה?
(אתה רציני? סגרו?)
תפסת אותי.
בעצם אני כותב את הכל לתוהו ובוהו, אבל מתבייש לפנות אליו ישירות.
הלכה דיאנה. יש להמיר את הפנטזיה בנוסטלגיה.
"וגם לצפות שתהיו גלויות איתי בעצמכן."
ווימן אונלי ?
(אגב.. אחלה מקום.ודיאנה היא מסעדת הפנטזיה שלי.)
גדולתראה
אותי מרגיז שעד היום לא החזירו לערבים
תושבי ישראל את השטחים בגליל
שאנחנו לקחו סליחה סילקנו אותם משם.
דבר שני כן יש משהו שאני רוצה שידעו
שבמלחמת יום הכיפורים היה ערבי אחד
שעבד ברחוב שלנו וכשהיתה מלחמה
הוא החליט שהוא איתם ולא איתנו
וזה הרגיז אותי כי היינו לו כמו משפחה
ואף פעם לא הראנו לו שאנחנו האוייב
אז תלוי באנשים לא כל הערבים בסדר
כמו שאנחנו גם לא בסדר
בדרך כלל בשעת מלחמה אתה יודע מי חבר ומי לא
**
נ.ב. אוהבת את הכתיבה שלך
מסמך אנושי מזעזע.
מילא שהכל זורם, הבעיה האמיתית היא שהכל מים!
(כמה מחבריי הטובים ביותר הם מנצרת עילית והסביבה, כנראה שזו עיר עם עבר יותר מאשר עם עתיד)
הייתי שם לפני שבועיים,
לקוח שלי מנצרת רצה להראות לי את הבית שהוא בונה בעילית
"כי בנצרת אין מקום לוילות - צפוף שם מידי"
ובצוק היסטרי הוא בונה וילה ענקית,
ולידו גיסו מסיים אוטוטו לבנות את שלו "יש אפילו בריכה"
ואותי רק עיניין לדעת "ומה עם הילדים?"
"יש בית ספר פתוח כאן בסביבה?"
הוא צחק.
"פתוח זה רק בתל אביב. רק שם - אולי - יש ראש פתוח. "
"אולי..." - אמרתי לעצמי בלב.
מה יהיה במדינה הזאת, אה??
כל כך טוב שאני לא יודע מה לעשות עם עצמיתגיד להב, הכל בסדר ?
מעולם לא היו מלחמה טובה או שלום רע
האיש היחיד שדווקא בא לבקר אותנו פעם מתל אביב היה יוסי שריד.
נתן יופי של נאום באולם של ויצ"ו שבו גם עשו לי בר מצווה.
היינו שמונה אנשים ששניים מתוכם בכלל באו כי חשבו שיש סרט באותו יום.