אהובי שלי...
קשה לי לתאר במילים מה שאני מרגישה כלפיך.
קשה, הן אפילו לא מתחילות לתאר את הרגש העצום שבוער בי.
תבין, עם כל אהבה שלי אליך, שהיא בעצם אהבה מסתורית,
אהבה קשה ואף כואבת ואתה יודע זאת.
אם בך קיימת אהבה, אתה מבין ומרגיש את כוונתי.
אני כל כך רוצה לאהוב אותך עוד ועוד,
אני כל כך רוצה להרגיש אותך קרוב, קרוב.
ועם כל זאת מיום ליום קשה לי יותר,
קשה לי לדבר, מרגישה חלשה.
למה? ממך אני כל כך רחוקה.
נהפכתי להיות חצי בן אדם מזאת האהבה.
אוהבת אותך אתה יודע, ים שיחות בנינו.
מחלפים מילים וישנים יחדיו כמעט מידי יום.
מתחבקים ומתנשקים בלהט גם מרחוק.
המילים, השירים, גילו לי זאת.
מס' פעמים הופעת בחלומי.
מנשק מחבק את כל כולי.
מה קורה לי אהובי שלי ? תסביר לי!
איך נוצרה בליבי זאת האהבה?
למה, למה רק אותך אני רוצה?
אהבתי אליך מתעצמת מרגע לרגע,
ולא דועכת לשנייה.
המחשבה שאתה נמצא אולי ליד האחרת שוברת את ליבי.
אני נהרסת מקנאה, אני שונאת את אותה אשה.
שאני אפילו לא מכירה, או שאולי כלל לא קיימת.
לפעמים אני נעצרת ונשארת במקום עוד כמה דקות,
רוצה שפתאום מולי תופיע, תהיה לצידי,
תהיה איתי, תדבר אלי, אבל אתה רחוק מידי.
ואני פה שבויה בתוך אהבה, מביטה לצדדים ואתה אינך.
אני רוצה לצרוח בקול גדול, שאני אוהבת אותך...
כדי שכל העולם יראה, ישמע, וידע.
אין לי כבר מקום בלב כדי להפנים זאת,
אני כל כך אוהבת אותך, ואתה יודע ומרגיש זאת.
אני כל כך רוצה לשנות זאת,
רוצה לאהוב אותך כמה שיותר.
אני אמשיך לאהוב אותך יותר ויותר,
לא איכפת לי מה יגידו.
אני יודעת שזה לא פשוט עבור שנינו.
אבל לפחות אהבה טהורה יכולה להתפתח בנינו.
החיים לימדו אותי שהזמן הוא התרופה.
למחלה שלי שהיא אהבה........
|