מבט של רגע וזכרון נצח

היום בשעה 16:20, טרמינל אחד בנתב"ג, כמה מטרים לפני מעבר החצייה,

הבחנתי בך,עמדת שם על המדרכה, עטופה במעיל שחור שהחמיא לגזרתך

התמירה, הבטת לעבר רכבי, כמו מבקשת לדעת, אם יתאפשר לך לחצות את
הכביש, ככה משמאל לימין...

לכשהתקרבתי יותר אל מעבר החצייה, תוך האטת מהירות הנסיעה, הבחנתי

בתווי פנייך, שכמו פיארו את הופעתך וכולך. חום קל חלף כך, מתחת לעור

לחיי, תוך שאני עוצר את רכבי ומסמן לך בתנועת ידי הימנית, כי חופשייה

את לחצות את הכביש...

ואת, את התחלת לחצות את מעבר החצייה, תוך שאת מביטה אליי ולפתע,

שינית כיוון הליכתך, פונה אל רכבי מהצד המרוחק ממני, התכופפת ככה,
כדי שנוכל להביט אחד אל השנייה ושאלת אותי, איך אפשר להגיע לטרמינל
שלוש... היכן עוצר האוטובוס ואם יש תחבורה חזרה לטרמינל אחד.

ואני, שפתאום, מבלי לדעת, רציתי כל כך להמשיך את הרגע, נסחף אל מבטך,
יופייך וכולך, הצעתי לך טרמפ לטרמינל שלוש והחמאתי לך על הופעתך...

נכנסת לרכב - פורד פוקוס כסופה, אוספת את יופייך וכולך, אל המושב

שלצידי... מביטה בי, כשסומק חולף בלחייך והבטנו נבוכים משהו, האחד

אל האחרת... המבט כזה נעצר לשניות ארוכות, שלי אלייך ושלך אליי
ושתיקה מביכה, עטפה לשניות בודדות את הרכב ואת שנינו... כשרק 

נהמת המנוע, מפזרת את המבוכה ברעשה...

הסברת לי נבוכה, כי את אוספת את בעלך משדה התעופה, הבטת אליי,

מסמיקה משהו, תוהה אל מבטי אלייך ומותירה את מבטך, תוהה אל מולי...
"...כל כך יפה את..." חשבתי אל תוכי בשתיקה רועשת, מביט אלייך,
מביטה את בי, מרעישה אל תוכי במבטך שותק...

לכשירדת בכניסה לטיסות יוצאות, אליה הגענו בטעות, כי לא שמנו לב
וחלפנו על הנתיב לנסיעות נכנסות, מילמלו שפתייך תודה ומבטך כה חדר

אל מבטי וכולי... נבוך הייתי אל נוכחותך, שכמו החלה מתפוגגת אל מולי...
ואז, כשפנית ללכת, שבת לפתע, הבטת אלי... והושטת את ידך, שהתהלכה
אל כף ידי, מהססת משהו, ואצבעותייך שכמו ניגנו בקצות אצבעותיי,
התעכבו להן, בכף ידי,  ומבטך כך אל כולי ומתוך הכלום, מסרת לי את שמך
ואת שם חברת הביטוח בה את עובדת והמתנת למילים שלי... וכל כך רציתי

לבקש, את המחר איתך ואת הבוקר שלאחריו... ולהיות נוכח, שומר צעדייך

ואותך... וחשתי את שפתיי, מסמנות אלייך את שמי שלי, שם משפחתי

תפקידי ומקום עבודתי וחדלתי במבוכתי, ואת חייכת במבוכתך אליי, אוספת
אצבעותייך אט אט מבין אצבעותיי...
מביטה אל כולי ואליי, מסמיקה אל חיוורונך, שהשיב אל חיוורוני שלי.

שנינו מילמלנו שלום, מביטים  ארוכות, מקשיבים אל רעשן של ההברות
המתנגנות... שהתפזרו להן, מרקדות אל פתחו של הטרמינל...

ואת ביופייך, הבטת שוב אל עיניי, שהביטו בך ואלייך... ומיד עם

פסיעתך שמשכה אותך ממני והלאה, מתוך הווה כה קצר איתך ,
אל ימים ארוכים של מחר בלעדייך, האצתי את הרכב,
והותרתי מבוכתי בתוכי ובכולי...
והשארתי אותך איתי - בלעדייך...

ומבטך, כולך ואת, עוד אל מולי, בתוכי ובי... 

והמחר, המחר יסמן חידות אל פשרו של האתמול...