כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    פירקו לי את הואדי :-(

    14 תגובות   יום ראשון, 8/2/09, 21:44


     פירקו לי את הואדי     

     

     

    פעם, המדינה והאזור אליו עברו  הוריי עם היוולדי, היה מכוסה דיונות חול לבן בתולי יפהפיות, הרותם פרח ושיגשג בהרמוניה יחד עם חיות בר כשפנים שועלים ועוד,  והדיונה ה"פרטית"  (ועוד רבות) אותה כיניתי באהבה גדולה "הואדי שלי",  היתה בחיים.

    "הואדי שלי" השתרע אחרי בניין התיכון, שהיה  אז  היחידי באזור על שתי קומות. זה היה נראה  אז  שטח ענק שכן לא ראו באופק דבר מלבד חולות (בכל מקרה לא מגובה עיניים של ילד קטן ..), ומבחינתי זה היה עד האופק, נצחי  - עם מורדות, עליות, גבעות, שיחים, שפנים, תנים, הפתעות - והמון חול נקי וזך, מרחבים שלמים ממנו, ללא עקבות, ללא הרס 

    אהבתי ללכת  לשם במיוחד אחרי שמש של גשם , אז ה"ואדי שלי" היה ללא עקבות , נקי ולבן, ממתין לי.

    כל שבת היינו הולכים לשם עם אבי ז"ל , אני ואחותי, אם היינו "טובות", לפעמים גם אמא שלי היתה באה... . לקחנו בקבוק מים, כובעים, איזה פרי והלכנו להתגלצ' בחולות . 

    אבי כמובן הביא את המצלמה , בלעדיה לא היה זז, לשום מקום.   

    שנים  רבות היינו הולכים לשם, מתגלצ'ים  בחולות, משתוללים,  צורחים - היינו לבד, ב"ואדי שלנו", ואבי האהוב היה מצלם כאחוז תזזית: אותנו, את החולות,  כל מה שזז..." חולה "  צילום הוא היה, ועשה זאת היטב , מקצועית  ובעיקר מאהבה  -  ותמיד בדרך מיוחדת רק לו 

    לשנים התברר שירשתי ממנו את ה"עיין הצילומית "  אני  מכנה זאת.  אינני מצלמת כעיסוק קבע, אך כשעושה זאת   לא תמיד יודעים הסובבים או מבינים  באותו רגע מה אני מצלמת , ו "מה אני רואה"...כשהם רואים את התמונות הם מבינים.....ושואלים: "איך לא ראינו?"....  

    יום אחד הלכנו  שמחים וטובי לבב ל"ואדי שלנו", ואינני יכולה אפילו להתחיל לתאר לכם מה עבר עלי כילדה  כשראינו למרבה הזוועה, טרקטור, ושמישהו פשוט גילח לנו לחלוטין את הדיונה, את החלומות, גזל את "הואדי שלנו". הוא מת.

    לא אשכח את היום הזה כל ימי , משהו בילדות השתנה והלך לבלי שוב .  

    חזרנו הביתה,  אני בהלם, לא מפסיקה למלמל "פירקו לנו את הואדי"..."פירקו" "אין ואדי" , ולא אבי ולא אמי יכלו לנחם, לא היה איך, הם היו בהלם בדיוק כמוני .  

    הדיונה  היתה קורבן של כנראה קבלן חולות.  אז לא היה חוק כמו היום, עשו זאת כי  כך היו עושים.

    כיום יש חוק, אך מה זה משנה... ממשיכים לעשות זאת והתוצאה אותה תוצאה בכל מקרה...  

    עד היום אני  "מאחלת "  שזה שיושב שם למעלה יעשה למי שעולל זאת, את מה שהוא עשה לי , כילדה  . הוא הרג את הדיונה שלי , לעולם לא אשכח ולא אסלח.

    ביום ההוא הפסקתי להיות ילדה חולמת, איבדתי חלום גדול, וזה היה יום נורא.  

    הדיונות מאז הלכו והתמעטו עד לכדי כלום, מעט מאד נשארו.   

    ומעשית מה בעצם השתנה מאז?

    אם אנו חובשים משקפי דיונות? 

    כלום.

    אז לא היה חוק, וכל אחד יכול היה לבוא ולקחת את החול לצרכיו האישיים, לפרק דיונות, להרוס את הטבע , וזה מה שעשו על ימין ועל שמאל, זה אפילו היה דבר של יום ביומו. כיום יש חוק  חסר שיניים ויש מי שממשיכים לעשות זאת נגד החוק 

    אז כהיום, אני מסרבת להבין לקבל את העובדה שמפקירים את הדיונות הנפלאות הללו  שעדיין נשארו  -  אם בידי גורמים פירטיים, וגרוע מכך בידי ועדות מקומיות או משנה שנותנות את ההכשר להרוג אותן, בצורה חוקית, בשביל אינטרסים כספיים, "פיתוח" מה שקוראים, או בגלל כניעה ללחצי בעלי עניין בתחום 

    כנראה שמי שיושב שם מעולם לא היה לו "ואדי"...או אבא נפלא כמו שלי שייקח אותו לראות את מה שהיה אז בחינם חופשי וכיום כה נדיר , או שאין לו ילדים שהוא רוצה שגם הם יראו ויחוו דברים כגון אלה, או שחסר בו משהו והוא אינו רואה כלל את היופי והצורך בהן...יש כאלה, אתם יודעים....

     אל תתנו לקחת בקלות את "הואדיות" שנשארו, קחו את הילדים לראותן לפני שיהיה מאוחר, הילחמו עליהן, שישאר משהו לדור הצעיר לראות, שהם ידעו מה זה , שידעו שפעם היה דבר כזה "הואדי שלנו" .   

     

     

    את הדברים אני מקדישה למי שבבחירות הבאות יקבל את המשרד לאיכות הסביבה.

    כן את המשרד לאיכות הסביבה ולא הגנת הסביבה כפי ששינה לו את השם העומד בראשו כיום מסיבות ברורות... מקדישה אותם וצועקת אותם:

     

    נכבדי,

     

    ירושה מאתגרת ולא קלה קיבלת, עיני שלי ועיני רבים מאד נשואות אליך בתקווה,

    אנא:

     

    שמור לנו על הדיונות שנותרו, שמור לנו, על מה שעוד נותר

    תודה

     

     

     

    את התמונות שצירפתי צילם אבי (כן שם חצובה למי שזוכר עם טיימר....) ורואים בהן אותי, אז, והוריי, על ה"ואדי" שלי, שלנו, לפני שהרגו לנו אותו.

     

     

      
    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/2/09 18:41:
      עצוב לי שהתנועה הירוקה לא נכנסה לכנסת... זה כל כך חשוב שיהיו קולות ירוקים להגן על הסביבה... אם יש משהו שעיצב והקסים את ילדותי זה החולות והחורשות... ועכשיו כל כך מעט נשארו, אם בכלל.
        15/2/09 22:28:

      מתחת לחלון שלי יש ואדי ירוק.

      מדי פעם שומעים את קולות התנים הנבהלים מסירנה של אמבולנס או רכב משטרה.

      לפעמים, מאוחר בלילה אני רואה משפחה של חזירי בר, יוצאים מהואדי בחיפוש אוכל. בבוקר, מעל ענפי העצים הגבוהים הנושקים לחלוני, אני שומעת את ציוצם של הציפורים. אין מחיר לנוף הזה, החי, הנושם, פיסה של טבע אמיתי.

        12/2/09 23:25:

      התמונות מקסימות והן נכס לך ולזכרונותייך , זכית אשרייך

      לבנות שלי גם זה לא נשאר כל אחד והדיונה שלו חלקת היער השדה שנעלמו ונהרסו נרמסו

      אין סף לכאב....בואדי שלי היה עץ נבגים עם טעם בלתי נשכח הילדים שלנו לא ידעו טעמם....

      לא נשאר להם דבר

       

        9/2/09 17:03:

      הי בונבונייטה באמת איזה פרץ נוסטלגיה ! כמה נחמד שהוא מביא איתו סיפורים כאלה. אני מאד מאוכזבת מכך שאין לנו מפלגות ירוקות רציניות, שסדר היום כולל בעקר ענייני ביטחון ומלחמה ואילו עתיד כדור הארץ שלנו כל כך זניח. אנשים כל כך מלאים בעצמם היום שהם שוכחים שהם זמניים ויש להם תפקיד חשוב לטפח ולשמור על העולם הזה שקבלנו במתנה ( ואני לא אומרת את זה ממקום דתי). מצטרפת לקריאה שלך דורית
        9/2/09 17:02:


      לצערי הרב כל המדינה שלנו נהרסת נחפרת ומושמדת

      והכל למען האנושות הגחמנית של אוכלי חינם.

       

      שריאלי

        9/2/09 15:29:

      צטט: נאנא50 2009-02-08 23:40:41

      היי

      לצערי לא רק ואדיות גם עצים עתיקים

      מפוארים שבחוץ לארץ שומרים על כל עץיקר ועתיק

      אצלנו פשוט נעלמים.........

       

       הנה אתן נקודה של אור :

      לנוסע/ת  בכביש  מצומת ציחור צפונה לכוון מצפה רמון (ממומלץ לנוסעים מאילת צפונה) מתגלה על הכביש - ממש במרכז עץ שיטה, שבמהלך סלילת הכביש היה "תקוע" ממש באמצע המתאר, בלחץ הישובים בסביבה והחברה להגנת הטבע דאז - הורחב הכביש במקום (מע"צ רטנו קצת) והעץ נותר בטח באי תנועה "באמצע הכביש".

      בהזדמנות זו - על כביש 90 - צומת עידן עיר אובות , ישנו עץ שיזף עתיק יומין - יש הסופרים את שנותיו באלפים, הוא שמור ומטופל, שווה ביקור - שווה מבט!

       

      בבניין הארץ ננוחם

      בעז

       

       

        9/2/09 13:33:


      עצוב לשמוע שככה החוק מזלזל באוצרות טבע ובאתרים משומרים, וגם אם החוק הוא מחמיר הוא לא נאכף,

       היום טו בשבט נטענו עצי אלון התבור בשביל הטייסים כמחאה על כוונת מע'ץלהפוך אותו לכביש גישה ל531 אותו כביש גישה יסלל מטרים ספורים מבתי דירות שבצידם הפונה לכביש,  יאטמו בחומות בטון. מע'ץ נתנה את עזרתה בתשתיות באיזור שכון עליה בכ'ס כדי שהעיריה תשלים עם הפיכת שטח שמע'ץ השתלטה עליו באיזור יער אוסישקין,  וברצונה להפכו לנדלן ולהקיף אותו בכבישי גישה, ללא התחשבות בתושבי הסביבה שעצם הכביש הנושק לפתחם והחומות שיבנו לצידם הם הגהינום בהתגלמותו. ומעניין שהחוק לא סופר אותם,  עץ יכול להיות מוגן אבל תושב לא יכול להתלונן גם עם מפקיעים מחצית משטח חצרו.


      אכן במדינתנו לא דואגים לשמר חלקות טובות, ויש אף המשבחים ומעודדים את העלמת החלקות האלו..

       

      בילדותי היה לנו בשכונה עץ אקליפטוס המתנשא לגובה של 10 מטרים משהו ענק מפלצתי, הגזע שלו היה מצליח להחביא 6 מאיתנו במשחק מחבואים (ובקלות.. לא היו רואים כלום!!) יום אחד שמנו לב שהעץ הירוק הזה פשוט התחיל להתייבש, היה עצוב לראות את העץ הזה מתייבש ועומד עירום ומבוייש! לימים הבנו כי קבלן הבניין פשוט החליט לייבש את העץ כי זה הפריע לו לבניה.. כל תושבי השכונה התאגדו והצליחו להכשיל לו את מיזם הבניה.. אני לא יודעת איך אבל מסתבר כשמתאגדים יחד הכל עובד!!

       

      תומכת בחשיבה שלך כי חשוב לשמור על הסביבה.

        9/2/09 07:54:

      אצלנו הורסים כל פינה ירוקה
        9/2/09 06:22:
      הרבה שטחים פתוחים נעלמו. מה שנעלם אי אפשר להחזיר.
      מה שהציבור צריך לעשות זה לפתוח עיניים ולפעול. להתארגן כקבוצות פעילים ולעצור תהליכים.
      אסור לסמוך על המשרד ל"הגנת " הסביבה כדי שישמר לנו על מה שנותר.
      רק פעילות אזרחית מצליחה.
      נכון זה סיזיפי, זה קשה כי כל יום קם יזם חדש ופוזל לכיוון כל חלקה טובה.
      אני נותנת  כדוגמה את עמק הצבאים בירושלים  שתושבים קמו ולא נתנו להרוס את העמק.
      נכון שהמאבק לא הסתיים  וצריך להיות עירנים כל הזמן אך אם התושבים לא היו מתארגנים היום הייתה עומדת שם שכונה.
        9/2/09 03:45:

      "העמק" של ילדותי, כך פשוט אנחנו קוראים לעמק המצלבה עוד שרד (פחות או יותר) למרות שכל הזמן יש עליו איומים (רק לאחרונה בוטלה תוכנית להקים על חלק גדול ממנו חניון ענק).

       

      אבל כל-כך הרבה מקומות אחרים נהרסו. אני נזכר בחולות סביב הבית של חברים שלנו בקרית ים, שהפכו לשיכונים. בוואדי היפהפה בין בית-הכרם לגבעת רם, שהועלה קורבן למולך המכוניות הפרטיות והפך לאוטוסטרדה. לפני כמה חודשים ראיתי חוגלה עם שורת אפרוחים רצה אחריה - שריד לטבע המדהים שהיה שם - חוצה את האוטוסטרדה הזו, ואת אחד האפרוחים נדרס על-ידי מכונית דוהרת. 

       

      לפעמים אני פשוט מפחד לטייל במקומות בהם הייתי מטייל כל-כך הרבה לפני שנים - בכל מקום יש חורבן.

       

      ברור - חייבים להחליף את עזרא במשרד לאיכות הסביבה. אבל חייבים להחליף גם את כל התפיסה ששמה את המכוניות הפרטיות ואת מיזמי הנדל"ן בראש סדר העדיפויות, ואת הטבע ואותנו בתחתיתו.

        9/2/09 01:59:

      כל  פיסה...טובה..

      גורלה להיעלם...

      חוששתני !

      א.*

        8/2/09 23:40:

      היי

      לצערי לא רק ואדיות גם עצים עתיקים

      מפוארים שבחוץ לארץ שומרים על כל עץיקר ועתיק

      אצלנו פשוט נעלמים.........

        8/2/09 23:31:

      מצטרפת לתקווה כי מי שיעמוד בראש המשרד

      יזכור כי סוף מעשה - במחשבה תחילה.

      יותר מידי מעלימים עין, או שמנסים לתקן פשעי עבר-

      במקום למנוע אותם מלכתחילה...   *

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין