אין לי למי להצביע. אני עובר על כל המצעים כבר חודשיים, עברתי את שאלון ה"מצפן" בבוקר, על קיבה ריקה, לאחר מקלחת ואפילו תוך כדי צפייה בתשדירי הבחירות. פשוט כלום לא זז, פרט לתחושה והמחשבה המונוטוניים - אין לי למי להצביע!

זה פשוט לא הולך וכרוך במשפט אחד שרץ לי בראש בהקשר לכל מתמודד: לבני לא משכנעת, ברק נשאר אהוד, אני לא מאמין לביבי וליברמן חי באשליה. כל השאר זה קוריוז או גחמה ולא משהו שמוביל לאן שהוא ותו לא.

אז מה אני עושה ?, אתמול אפילו הרצתי שוב את כל  13 המפלגות שיש להם איזה שהוא סיכוי ושוב התחלתי בתהליך של כסיסת ציפורניים בטירוף של אחד שפשוט לא יודע מה להצביע. אבל אז נזכרתי בקמפיינים המצויינים שראיתי בטלוויזיה, כולל זה של חברנו יניב שהתחיל במיזם הנהדר "קודם קול". או אז "נפל לי האסימון" ועברה לי המחשבה בכמה משפטים מנצחים: "אני לא אתן את הקול שלי, והוא לא יתן את הקול שלו כדי שכולנו נשפיע ונצביע. שאם לא כן, כולנו נמשיך לכסוס ציפורניים עד הבשר החי, בגלל שנתנו ב-10.2 קול יחסי למשהו שבכלל לא קרוב לדעתנו ולנטיותנו".

כי תחשבו על זה: נניח מצב תיאורטי, שיש 100 בעלי זכות הצבעה. 10 מצביעים לליברמן שרחוק ממני שנות אור, 10 מצביעים ללבני, 10  לביבי, 10 לעבודה, 10 למפלגות האחרות וכל השאר פשוט לא מצביעים, כי פשוט לא החליטו כמוני עד לפני שעתיים. מה קיבלנו ? 50 שהצביעו בפועל וליברמן שרחוק ממני כל כך זוכה ל- 20% מהמצביעים. אבל אם כולם יצביעו, יהיה לנו כבר 100 קולות וליברמן שזכה ל-10 קולות כבר זוכה רק ל- 10% מהמצביעים שזה הרבה פחות כוח והשפעה. עכשיו תכפילו זאת לכמה מיליוני בעל זכות הצבעה, היחס נשאר אותו יחס. מה שחשוב הוא שלכל אחד, גם אם אין לי מפלגה מועדפת, יש איזה שהוא משהו כמו ליברמן שהוא לא רוצה שיצבור כוח, פשוט מפלגת מוקצה.

עצם זה שאינך הולך להצביע, בכך אתה חלק מהגורמים לכך שמספר המצביעים קטן ולכן החלק היחסי של כל מפלגה באשר היא גדל כולל מפלגת/מתמודד המוקצה. כלומר איך שלא תסתכלו על זה הקול שלכם הולך למשהו אחר ולפעמים זה ברנש או יצור שממש לא הייתם רוצים לראות בכנסת ובממשלה בפרט.

בקיצור, 24 שעות לפני הבחירות, החלטתי, אני מצביע ולו רק כדי שלא יהיה משהו אחר שיהנה מהקול שלי או ליתר דיוק מחוסר הקול שלי ומיחס השפעה גדל.

להתראות בקלפי מס.10 בשכונת מרגלית במושב הצפוני.