בתולת ספינינג

0 תגובות   יום ראשון, 22/7/07, 11:56

לראשונה,

*פאוסה להעצמת הדרמה*

הייתי בקורס ספינינג.

אני!
שתעדיף להתחמם מתחת לשמיכה במקום לעשות כפיפות בטן!
שתכבה את כל האורות בבית ותעמיד פנים שהיא לא נמצאת כדי שלא יגררו אותה לריצה!
שלא יודעת מה זה כושר גם אם הוא יקפוץ לה מול הפרצוף בקריאות של "זה אני!" לבוש בחוטיני עם נצנצים!

עשיתי מנוי לפני זמן מה אבל רק עכשיו הצלחתי לשכנע את עצמי ללכת ולא לוותר.
הבעלים של המועדון כושר היו באקסטטה. לא האמינו שאני סוף סוף באה ולא רק אומרת שאני באה ונתקעת על עיסוק אחר (עבודה, כלב, טלויזיה, אוכל, עייפה, חושך, נראה לכם אני אלך עד לשם עכשיו?)

ישר רצתי והצקתי לבעלים (הם ממש מעצבנים ותמיד הציקו לי לפני לקוחות במשרד...עכשיו תורם! IM A LITTE EVENGE DEVIL, I KNOW...) עד שהם החליטו לדחוף אותי כנקמה במקום לקורס ארובי שלכבודו באתי - לספינינג.


הצעקות שלי "ספינינג זה מתקדם מידי! אני לא יעמוד בזה! תנו לי לקפוץ קצת במקום בארובי ולהעמיד פנים שאני בכושר!" לא הרשימו אותם במיוחד...הם העלו אותי על האופניים, הידקו את הרצועות על הנעליים, גיחכו בהנאה ונטשו אותי.

תזכירו לי להבא- לא לעצבן אנשים שכפולים ממני בגודל ומתאמנים קבוע...

המדריכה היתה ממש סבבה לעומת זאת- כל הזמן- אל תנסי לעשות את הכל- זה קשה בהתחלה, זה בסדר וכו`

אבל כיאה לבתולה (של ספינינג) לא היתי מוכנה בגרוש (בלי מגבת, בקבוק מים, גופיה, מכנסי אימון...כלום...צריכה להגיד תודה שהיו נעלי ספורט) ולחוצה בטירוף אחרי הסבר של המדריכה (הפעם הראשונה תכאב...את לא מנוסה...אבל אח"כ יהיה לך יותר קל...אה ואם הרגליים שלך משתחררות מהפדלים תעיפי אותם מהר הצידה ואל תנסי לעצור או שלא יהיו לך יותר רגליים)

התחילו את האימון
נראה סביר
מדוושים במהירות משתנה, בעומסים שונים...סבבה לא כזה נורא חשבתי לעצמי...ואז כמו כל גבר מתלהב התחילה המדריכה לנסות תנוחות. היא קראה להם מצב 1 ומצב 2. (דיווש לא תוך כדי ישיבה והחזקת כידון האופניים הרחוק מן המושב)

זה השלב שבו גיליתי שיש לי שרירים ברגליים, או ליתר דיוק- את חסרונם. אחרי חצי שעה שכזו גיליתי שרירים גם במקומות שהשימוש בהם הוא במקרים אינטימיים בלבד (טריק פשוט אשר מגדיל את ההנאה לגבר ;-)

הבנתי שאני ממש לא בכושר אבל גם לא רציתי להפסיק...אז ויתרתי על חלק מהתנוחות ופידלתי כמה דקות על-מנת להשאר ב"תנועה" עד שאזרתי מספיק כוחות לפדל גם לפי הקצב והעומס של המדריכה. פשוט עצמתי את העיניים, הקשבתי למוזיקת הטראנס המקפיצה ופידלתי.

לקראת ה- 10 דקות האחרונות היתי מסוגלת לחזור לתנוחות וביצעתי את המתיחות האחרונות של הסיום, לא באפיסת כוחות של ממש אלא אם הרגשה מוזרה של הנאה. האם זה מה שנקרא מזוכיזם?

דרג את התוכן: