פגשתי גברים אבודים
על גברים, פגישות, אבידות ומציאות. עליי
פוסטים פופולאריים
-
תחמיץ
20/12/09 | 975 צפיות
-
קריז
21/6/08 | 814 צפיות
-
יותר מכל אני מתביישת
24/6/08 | 1214 צפיות
-
הו, כמה נפלאים שדייך (3)
17/5/08 | 994 צפיות
-
יום שלישי שעה שניה - שיעור אמנות
28/9/09 | 1058 צפיות
-
חלום מוסרני
19/6/08 | 1104 צפיות
פוסטים אחרונים
- "פגשתי גברים אבודים" - תערוכה 27/4/11
- שיאים 21/6/10
- אגוזים וצימוקים 29/5/10
- חג בקיבוץ 23/5/10
- מהאקדמיה למילים 12/5/10
- עקיצות 5/5/10
מגלה טפח מכסה טפחיים וכאן לבנתיים
נקודת ההתחלה היא בסיפור. הסיפור מוביל אותי לרגע אחד. הרגע הזה הוא שולי ביחס לסיפור. הגריעה של הרגע הזה והפיכתו לחסר זמן, ההוצאה מההקשר והפיכתו למונומנט, כל אלה מסמנים אותו כסיפור חדש. הציור שלי מסרב לספר סיפור. אין תוכן. אין צורך להסביר. יש את הדבר שלעצמו. ההליכה שלי מתוך הסיפור הפרטי היא חשובה לי, הכרחית. בזמן של הציור אני אומרת לך עצור/י! תסתכל/י על זה. עם כל המורכבות של הסיפור שמסביב, אותי מעניין לבדוק איך נופל בד על גוף, איך נעלמת דוגמת הפסים מתחת לשד . זה מעניין אותי בערך כמו לחטט בפצע. אני רוצה לדבר על יופי ועל השהייה. בסיפור שלי יש בעיקר אישה שרוצה לזכור את הסיפור שלה, שרוצה לדעת מי היא, שרוצה להשאיר סימן. |
תגובות אחרונות
-
ארנה א
בתגובה על ציור
-
דנה.גל
בתגובה על אישה עם חולצת פסים
-
יעל חיון
בתגובה על סנטה תרזה - קדושה או זונה?
-
noontet
בתגובה על אישה מוכה
-
צילום בזמן אמת
בתגובה על הפיה הנרדמת
-
לוק סקיווקר
בתגובה על צילום משפחתי על האקליפטוס ליד נחל אלכסנדר
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה אתה אומר?
נוגע.
כמו הבד על השד.
אהבתי *
פסייך מרשימים כתמיד.
מה מה
זו את
ענת
ההתבוננות, היא גיבורת הסיפור שלך, הירואיקה של התבוננות.
מה?תודה על הסבר
הוא במקום במיוחד לאנשים כמוני מן הסתם