נקודת ההתחלה היא בסיפור. הסיפור מוביל אותי לרגע אחד. הרגע הזה הוא שולי ביחס לסיפור. הגריעה של הרגע הזה והפיכתו לחסר זמן, ההוצאה מההקשר והפיכתו למונומנט, כל אלה מסמנים אותו כסיפור חדש. הציור שלי מסרב לספר סיפור. אין תוכן. אין צורך להסביר. יש את הדבר שלעצמו. ההליכה שלי מתוך הסיפור הפרטי היא חשובה לי, הכרחית. בזמן של הציור אני אומרת לך עצור/י! תסתכל/י על זה. עם כל המורכבות של הסיפור שמסביב, אותי מעניין לבדוק איך נופל בד על גוף, איך נעלמת דוגמת הפסים מתחת לשד . זה מעניין אותי בערך כמו לחטט בפצע. אני רוצה לדבר על יופי ועל השהייה. בסיפור שלי יש בעיקר אישה שרוצה לזכור את הסיפור שלה, שרוצה לדעת מי היא, שרוצה להשאיר סימן. |